ו וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

ז כֵּ֗ן בְּנ֣וֹת צְלָפְחָד֮ דֹּֽבְרֹת֒^[1] נָתֹ֨ן תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֲחֻזַּ֣ת נַֽחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֣י אֲבִיהֶ֑ם וְהַֽעֲבַרְתָּ֛ אֶת־נַֽחֲלַ֥ת אֲבִיהֶ֖ן לָהֶֽן׃

(ז) כן בנות צלפחד דברת - כתרגומו: יאות. כך כתובה פרשה זו לפנ י במרום. מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה:

כן בנות צלפחד דברת - יפה תבעו. אשרי אדם שהקב"ה מודה לדבריו:

נתן תתן - שני חלקים. חלק אביהן, שהיה מיוצאי מצרים, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר:

והעברת - לשון עברה הוא במי שאינו מניח בן ליורשו. דבר אחר: על שם שהבת מעברת נחלה משבט לשבט [שבנה ובעלה יורשין אותה. שלא תיסוב נחלה לא נצטווה אלא לאותו הדור בלבד].  וכן, "והעברתם את נחלתו לבתו", בכולן הוא אומר ונתתם, ובבת הוא אומר והעברתם":

ח וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ כִּֽי־יָמ֗וּת וּבֵן֙ אֵ֣ין ל֔וֹ וְהַֽעֲבַרְתֶּ֥ם אֶת־נַֽחֲלָת֖וֹ לְבִתּֽוֹ^[2]׃

ט וְאִם־אֵ֥ין ל֖וֹ בַּ֑ת וּנְתַתֶּ֥ם אֶת־נַֽחֲלָת֖וֹ לְאֶחָֽיו׃

י וְאִם־אֵ֥ין ל֖וֹ אַחִ֑ים וּנְתַתֶּ֥ם אֶת־נַֽחֲלָת֖וֹ לַֽאֲחֵ֥י אָבִֽיו׃

יא וְאִם־אֵ֣ין אַחִים֮ לְאָבִיו֒ וּנְתַתֶּ֣ם אֶת־נַֽחֲלָת֗וֹ לִשְׁאֵר֞וֹ הַקָּרֹ֥ב אֵלָ֛יו מִמִּשְׁפַּחְתּ֖וֹ וְיָרַ֣שׁ אֹתָ֑הּ וְֽהָ֨יְתָ֜ה לִבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לְחֻקַּ֣ת מִשְׁפָּ֔ט כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {פ}

(יא) לשארו הקרב אליו ממשפחתו - ואין משפחה קרויה אלא משפחת האב:

יב וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עֲלֵ֛ה אֶל־הַ֥ר הָֽעֲבָרִ֖ים הַזֶּ֑ה וּרְאֵה֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

(יב) עלה אל הר העברים - למה נסמכה לכאן? כיון שאמר הקב"ה "נתן תתן להם", אמר אותי ציווה המקום להנחיל, שמא הותרה הגזירה ואכנס לארץ. אמר לו הקב"ה גזרתי במקומה עומדת. דבר אחר: כיון שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן שמח ואמר כמדומה שהותר לי נדרי. משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטין שלו. נכנס לשער והוא אחריו, לחצר והוא אחריו, לטרקלין והוא אחריו, כיון שבא ליכנס לקיטון, א"ל: בני מכאן ואילך אתה אסור ליכנס:

יג וְרָאִ֣יתָה אֹתָ֔הּ וְנֶֽאֱסַפְתָּ֥ אֶל־עַמֶּ֖יךָ גַּם־אָ֑תָּה כַּֽאֲשֶׁ֥ר נֶֽאֱסַ֖ף אַֽהֲרֹ֥ן אָחִֽיךָ׃

(יג) כאשר נאסף אהרן אחיך - מכאן שנתאווה משה למיתתו של אהרן. דבר אחר: אין אתה טוב ממנו, (דברים לב, נא) "על אשר לא קידשתם", הא אם קידשתם אותי עדיין לא הגיע זמנכם להיפטר. בכל מקום שכתב מיתתם כתב סרחונם, לפי שנגזרה גזרה על דור המדבר למות במדבר בעוון שלא האמינו, לכך בקש משה שייכתב סרחונו, שלא יאמרו אף הוא מן הממרים היה. משל לשתי נשים שלוקות בבית דין אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית וכו', אף כאן בכל מקום שהזכיר מיתתן הזכיר סרחונם, להודיע שלא הייתה בהם אלא זו בלבד:

יד כַּֽאֲשֶׁר֩ מְרִיתֶ֨ם פִּ֜י בְּמִדְבַּר־צִ֗ן בִּמְרִיבַת֙ הָֽעֵדָ֔ה לְהַקְדִּישֵׁ֥נִי בַמַּ֖יִם לְעֵֽינֵיהֶ֑ם הֵ֛ם מֵֽי־מְרִיבַ֥ת קָדֵ֖שׁ מִדְבַּר־צִֽן׃ {ס}

(יד) הם מי מריבת קדש - הם לבדם אין בהם עוון אחר. דבר אחר: הם שהמרו במרה, הם היו שהמרו בים סוף, הם עצמם שהמרו במדבר צין:

טו וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶל־יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃

(טו) וידבר משה אל ה' וגו' - להודיע שבחן של צדיקים שכשנפטרין מן העולם מניחין צרכן ועוסקין בצרכי צבור:

לאמר - אמר לו השיבני אם אתה ממנה להם פרנס אם לאו:

טז יִפְקֹ֣ד יְהוָ֔ה אֱלֹהֵ֥י הָֽרוּחֹ֖ת לְכָל־בָּשָׂ֑ר אִ֖ישׁ עַל־הָֽעֵדָֽה׃

(טז) יפקד ה' - כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו אמר הגיע שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי. אמר לו הקב"ה: לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל. וזהו שאמר שלמה (משלי כז, יח) "נוצר תאנה יאכל פריה":

אלהי הרוחות - למה נאמר? אמר לפניו: רבש"ע! גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו:

יז אֲשֶׁר־יֵצֵ֣א לִפְנֵיהֶ֗ם וַֽאֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַֽאֲשֶׁ֥ר יֽוֹצִיאֵ֖ם וַֽאֲשֶׁ֣ר יְבִיאֵ֑ם וְלֹ֤א תִֽהְיֶה֙ עֲדַ֣ת יְהוָ֔ה כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם רֹעֶֽה׃

(יז) אשר יצא לפניהם - לא כדרך מלכי האומות שיושבים בבתיהם ומשלחין את חיילותיהם למלחמה, אלא כמו שעשיתי אני שנלחמתי בסיחון ועוג. שנאמר, (במדבר כא, לד) "אל תירא אותו". וכדרך שעשה יהושע, שנאמר, (יהושע ה, יג), "וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה" וגו'. וכן בדוד הוא אומר, (ש"א יח, טז) "כי הוא יוצא ובא לפניהם", יוצא בראש ונכנס בראש:

ואשר יוציאם - בזכיותיו:

ואשר יביאם - בזכיותיו. דבר אחר: "ואשר יביאם", שלא תעשה לו כדרך שאתה עושה לי,  שאיני מכניסן לארץ:

יח וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַח־לְךָ֙ אֶת־יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־ר֣וּחַ בּ֑וֹ וְסָֽמַכְתָּ֥ אֶת־יָֽדְךָ֖ עָלָֽיו׃

(יח) קח לך - קחנו בדברים אשריך שזכית להנהיג בניו של מקום:

לך - את שבדוק לך את זה אתה מכיר:

אשר רוח בו - כאשר שאלת שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד:

וסמכת את ידך עליו - תן לו מתורגמן שידרוש בחייך, שלא יאמרו עליו, לא היה לו להרים ראש בימי משה:

יט וְהַֽעֲמַדְתָּ֣ אֹת֗וֹ לִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֖י כָּל־הָֽעֵדָ֑ה וְצִוִּיתָ֥ה אֹת֖וֹ לְעֵֽינֵיהֶֽם׃

(יט) וציוויתה אתו - על ישראל, דע שטרחנין הם סרבנים הם, על מנת שתקבל עליך:

כ וְנָֽתַתָּ֥ה מֵהֽוֹדְךָ֖ עָלָ֑יו לְמַ֣עַן יִשְׁמְע֔וּ כָּל־עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

(כ) ונתתה מהודך עליו - זה קירון עור פנים:

מהודך - ולא כל הודך נמצינו למדין פני משה כחמה פני יהושע כלבנה:

למען ישמעו כל עדת בני ישראל - שיהיו נוהגין בו כבוד ויראה כדרך שנוהגין בך:

[רש"י דברים לג, יז]

כא וְלִפְנֵ֨י אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ יַֽעֲמֹ֔ד וְשָׁ֥אַל ל֛וֹ בְּמִשְׁפַּ֥ט הָֽאוּרִ֖ים^[3] לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה עַל־פִּ֨יו יֵֽצְא֜וּ וְעַל־פִּ֣יו יָבֹ֗אוּ ה֛וּא וְכָל־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֥ל אִתּ֖וֹ וְכָל־הָֽעֵדָֽה׃

(כא) ולפני אלעזר הכהן יעמד - הרי שאלתך ששאלת שאין הכבוד הזה זז מבית אביך, שאף יהושע יהא צריך לאלעזר:

ושאל לו - כשיצטרך לצאת למלחמה:

על פיו - של אלעזר:

וכל העדה - סנהדרין:

כב וַיַּ֣עַשׂ מֹשֶׁ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֹת֑וֹ וַיִּקַּ֣ח אֶת־יְהוֹשֻׁ֗עַ וַיַּֽעֲמִדֵ֨הוּ֙ לִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֖י כָּל־הָֽעֵדָֽה׃

(כב) ויקח את יהושע - לקחו בדברים והודיעו מתן שכר פרנסי ישראל לעולם הבא:

כג וַיִּסְמֹ֧ךְ אֶת־יָדָ֛יו עָלָ֖יו וַיְצַוֵּ֑הוּ כַּֽאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ {פ}

(כג) ויסמך את ידיו - בעין יפה יותר ויותר ממה שנצטווה. שהקב"ה אמר לו "וסמכת את ידך", והוא עשה בשתי ידיו, ועשאו ככלי מלא וגדוש ומלאו חכמתו בעין יפה:

כאשר דבר ה' - אף לעניין ההוד נתן מהודו עליו.