דברים פרק לד
א וַיַּ֨עַל מֹשֶׁ֜ה מֵֽעַרְבֹ֤ת מוֹאָב֙ אֶל־הַ֣ר נְב֔וֹ רֹ֚אשׁ הַפִּסְגָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י יְרֵח֑וֹ וַיַּרְאֵ֨הוּ יְהוָ֧ה אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֶת־הַגִּלְעָ֖ד עַד־דָּֽן׃
(א) מערבות מואב אל הר נבו - כמה מעלות היו, ופסען משה בפסיעה אחת:
את כל הארץ - הראהו את כל ארץ ישראל, בשלותה, והמציקין העתידים להיות מציקין לה:
עד דן - הראהו בני דן עובדים עבודה זרה. שנאמר, (שופטים יח, ל) "ויקימו להם בני דן את הפסל". והראהו שמשון, שעתיד לצאת ממנו, מושיע:
ב וְאֵת֙ כָּל־נַפְתָּלִ֔י וְאֶת־אֶ֥רֶץ אֶפְרַ֖יִם וּמְנַשֶּׁ֑ה וְאֵת֙ כָּל־אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיָּ֥ם הָאַֽחֲרֽוֹן׃
(ב) ואת כל נפתלי - הראהו ארצו בשלותה וחורבנה. והראהו דבורה, וברק, מקדש נפתלי, נלחמים עם סיסרא, וחיילותיו:
ואת ארץ אפרים ומנשה - הראהו ארצם בשלותה, ובחורבנה. והראהו יהושע נלחם עם מלכי כנען, שבא מאפרים. וגדעון שבא ממנשה, נלחם עם מדין ועמלק:
ואת כל ארץ יהודה - בשלותה, ובחורבנה. והראהו מלכות בית דוד, וניצחונם:
עד הים האחרון - ארץ המערב בשלותה ובחורבנה. דבר אחר: אל תקרי, "הים האחרון" אלא "היום האחרון". הראהו הקב"ה, כל המאורעות שעתידין לארע לישראל, עד שיחיו המתים:
ג וְאֶת־הַנֶּ֗גֶב וְֽאֶת־הַכִּכָּ֞ר בִּקְעַ֧ת יְרֵח֛וֹ עִ֥יר הַתְּמָרִ֖ים עַד־צֹֽעַר׃
(ג) ואת הנגב - ארץ הדרום. דבר אחר: מערת המכפלה. שנאמר, (במדבר יג, כב) "ויעלו בנגב, ויבא עד חברון":
ואת הככר - הראהו, שלמה יוצק כלי בית המקדש. שנאמר, (מ"א א' ז, מו) "בכיכר הירדן יצקם המלך, במעבה האדמה":
ד וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלָ֗יו זֹ֤את הָאָ֨רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶ֑נָּה הֶרְאִיתִ֣יךָ בְעֵינֶ֔יךָ וְשָׁ֖מָּה לֹ֥א תַֽעֲבֹֽר׃
(ד) לאמר לזרעך אתננה הראיתיך - כדי שתלך ותאמר לאברהם ליצחק וליעקב, שבועה שנשבע לכם הקב"ה, קיימה. וזהו, "לאמר". לכך הראיתיה לך. אבל גזרה היא מלפני, ש"שמה לא תעבור". שאילולי כך, הייתי מקיימך, עד שתראה אותם נטועים וקבועים בה, ותלך ותגיד להם:
ה וַיָּ֨מָת שָׁ֜ם מֹשֶׁ֧ה עֶֽבֶד־יְהוָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ מוֹאָ֖ב עַל־פִּ֥י יְהוָֽה׃
(ה) וימת שם משה - אפשר משה מת, וכתב וימת שם משה?! אלא עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע. ר' מאיר אומר: אפשר ספר התורה חסר כלום? והוא אומר (לעיל לא, כו) לקוח את ספר התורה הזה?! אלא הקב"ה אומר, ומשה כותב בדמע:
על פי ה' - בנשיקה:
ו וַיִּקְבֹּ֨ר אֹת֤וֹ בַגַּי֙ בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב מ֖וּל בֵּ֣ית פְּע֑וֹר וְלֹֽא־יָדַ֥ע אִישׁ֙ אֶת־קְבֻ֣רָת֔וֹ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
(ו) ויקבר אותו - הקב"ה בכבודו. רבי ישמעאל אומר: הוא קבר את עצמו. וזהו אחד משלשה אתין שהיה רבי ישמעאל דורש כן. כיוצא בו, (במדבר ו, יג) "ביום מלאת ימי נזרו, יביא אותו". הוא מביא את עצמו. כיוצא בו, (ויקרא כב, טז) "והשיאו אותם עון אשמה". וכי אחרים משיאים אותם? אלא הם משיאים את עצמם:
מול בית פעור - קברו היה מוכן שם מששת ימי בראשית, לכפר על מעשה פעור. וזה אחד מן הדברים, שנבראו בערב שבת בין השמשות:
ז וּמֹשֶׁ֗ה בֶּן־מֵאָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים שָׁנָ֖ה בְּמֹת֑וֹ לֹֽא־כָהֲתָ֥ה עֵינ֖וֹ וְלֹא־נָ֥ס לֵחֹֽה׃
(ז) לא כהתה עינו - אף משמת:
ולא נס לחה - לחלוחית שבו. לא שלט בו ריקבון, ולא נהפך תואר פניו:
ח וַיִּבְכּוּ֩ בְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֧ל אֶת־מֹשֶׁ֛ה בְּעַֽרְבֹ֥ת מוֹאָ֖ב שְׁלֹשִׁ֣ים י֑וֹם וַֽיִּתְּמ֔וּ יְמֵ֥י בְכִ֖י אֵ֥בֶל מֹשֶֽׁה׃
(ח) בני ישראל - הזכרים. אבל באהרן, מתוך שהיה רודף שלום, ונותן שלום בין איש לרעהו, ובין אשה לבעלה. נאמר, (במדבר כ, כט) "כל בית ישראל". זכרים ונקבות:
ט וִֽיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן מָלֵא֙ ר֣וּחַ חָכְמָ֔ה כִּֽי־סָמַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אֶת־יָדָ֖יו עָלָ֑יו וַיִּשְׁמְע֨וּ אֵלָ֤יו בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ וַֽיַּעֲשׂ֔וּ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃
י וְלֹא־קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁר֙ יְדָע֣וֹ יְהוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים׃
(י) אשר ידעו ה' פנים אל פנים - שהיה לבו גס בו. ומדבר אליו בכל עת שרוצה. כענין שנאמר, (שמות לב, ל) "ועתה אעלה אל ה'". (במדבר ט, ח) "עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם":
יא לְכָל־הָ֨אֹתֹ֜ת וְהַמּֽוֹפְתִ֗ים אֲשֶׁ֤ר שְׁלָחוֹ֙ יְהוָ֔ה לַֽעֲשׂ֖וֹת בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְפַרְעֹ֥ה וּלְכָל־עֲבָדָ֖יו וּלְכָל־אַרְצֽוֹ׃
יב וּלְכֹל֙ הַיָּ֣ד הַֽחֲזָקָ֔ה וּלְכֹ֖ל הַמּוֹרָ֣א הַגָּד֑וֹל אֲשֶׁר֙ עָשָׂ֣ה מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃ {ש}
(יב) ולכל היד החזקה - שקבל את התורה, בלוחות, בידיו:
ולכל המורא הגדול - נסים וגבורות, שב"מדבר הגדול והנורא":
לעיני כל ישראל - שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם. שנאמר, (לעיל ט, יז) "ואשברם לעיניכם". והסכימה דעת הקב"ה לדעתו. שנאמר, (שמות לד, א) "אשר שברת", יישר כחך ששברת: