כה כִּ֤י תָבֹא֙ בְּכֶ֣רֶם רֵעֶ֔ךָ וְאָֽכַלְתָּ֧ עֲנָבִ֛ים כְּנַפְשְׁךָ֖ שָׂבְעֶ֑ךָ וְאֶֽל־כֶּלְיְךָ֖ לֹ֥א תִתֵּֽן׃ {ס}

(כה) כי תבא בכרם רעך - בפועל הכתוב מדבר:

כנפשך - כמה שתרצה:

שבעך - ולא אכילה גסה:

ואל כליך לא תתן - מכאן שלא דברה תורה אלא בשעת הבציר. בזמן שאתה נותן לכליו של בעל הבית. אבל אם שכרו לעדור ולקשקש, אינו אוכל:

כו כִּ֤י תָבֹא֙ בְּקָמַ֣ת רֵעֶ֔ךָ וְקָֽטַפְתָּ֥ מְלִילֹ֖ת בְּיָדֶ֑ךָ וְחֶרְמֵשׁ֙ לֹ֣א תָנִ֔יף עַ֖ל קָמַ֥ת רֵעֶֽךָ׃ {ס}

(כו) כי תבא בקמת רעך - אף זו בפועל הכתוב מדבר.

[רמב"ם ספהמ"צ מ"ע ר"א]

דברים פרק כד

א כִּֽי־יִקַּ֥ח אִ֛ישׁ אִשָּׁ֖ה וּבְעָלָ֑הּ וְהָיָ֞ה אִם־לֹ֧א תִמְצָא־חֵ֣ן בְּעֵינָ֗יו כִּי־מָ֤צָא בָהּ֙ עֶרְוַ֣ת דָּבָ֔ר וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּיתֽוֹ׃

(א) כי מצא בה ערות דבר - מצווה עליו, [לגרשה], שלא תמצא חן בעיניו:

[סוטה ב, ב] [רמב"ם ספהמ"צ מ"ע רכ"ב] [תלמוד סוטה טז,א]  

ב וְיָֽצְאָ֖ה מִבֵּית֑וֹ וְהָֽלְכָ֖ה וְהָֽיְתָ֥ה לְאִישׁ־אַחֵֽר׃

(ב) לאיש אחר - אין זה בן זוגו של ראשון. הוא הוציא רשעה מתוך ביתו וזה הכניסה:

[סוטה ה, ב]

ג וּשְׂנֵאָהּ֮ הָאִ֣ישׁ הָאַֽחֲרוֹן֒ וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּית֑וֹ א֣וֹ כִ֤י יָמוּת֙ הָאִ֣ישׁ הָאַֽחֲר֔וֹן אֲשֶׁר־לְקָחָ֥הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃

(ג) ושנאה האיש האחרון - הכתוב מבשרו, שסופו לשנאותה. ואם לאו, קוברתו. שנאמר, "או כי ימות":

ד לֹֽא־יוּכַ֣ל בַּעְלָ֣הּ הָֽרִאשׁ֣וֹן אֲשֶֽׁר־שִׁ֠לְּחָהּ לָשׁ֨וּב לְקַחְתָּ֜הּ לִֽהְי֧וֹת ל֣וֹ לְאִשָּׁ֗ה אַֽחֲרֵי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻטַּמָּ֔אָה כִּֽי־תוֹעֵבָ֥ה הִ֖וא לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹ֤א תַֽחֲטִיא֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַֽחֲלָֽה׃ {ס}

(ד) אחרי אשר הטמאה - לרבות סוטה שנסתרה:

[רמב"ם ספהמ"צ מל"ת שנ"ו]