המצווה הס"ה
הציווי שנצטווינו שיהא מעשה קרבן אשם באופן הנזכר בויקרא.
באמרו יתעלה: "וזאת תורת האשם" (ויקרא ז, א).
וביאר הכתוב איך קרב ומה ממנו נקטר ומה נאכל.
המצווה הקי"ב
האזהרה שהזהרנו מלהבדיל ראש חטאת העוף בשעת המליקה.
והוא אמרו יתעלה: "ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל" (ויקרא ה, ח); ואם הבדיל - פסל.
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ו' מזבחים.
המצווה הקל"ט
האזהרה שהזהרו הכהנים מלאכול בשר חטאות הנעשות בפנים.
והוא אמרו יתעלה: "וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באשר תשרף" (ויקרא ו, כג).
והאוכל ממנה - לוקה.
ולשון ספרא:"לא תאכל באש תשרף" - כל שהוא טעוון שרפה. לתן עליו בלא תעשה על אכילתו.