המצווה הרמ"ו
הציווי שנצטווינו בדין טוען ונטען.
והוא אמרו יתעלה: "על כל דבר פשע וגו' אשר יאמר כי הוא זה" (שמות כב, ח).
ולשון המכילתא:"כי הוא זה - עד שיודה במקצת".
ובדין זה נכלל כל מה שיפול בין בני אדם מן הטענות [שיש להם] זה על זה, שיש בהן הודאה והכחשה.
וכבר נתבארנו משפטי דין זה בפרק ג' מ[בבא] קמא ובריש [בבא] מציעא ובפרק ח', וגם בפרק ה' ופרק ו' ופרק ז' משבועות.
ומעניין זה שאלות רבות מפזרות במקומות רבים בתלמוד.
המצווה הרמ"ח
הציווי שנצטווינו בדיני נחלות.
והוא אמרו יתעלה: "איש כי ימות ובן אין לו וגו' " (במדבר כז, ח).
ומכלל דין זה בלי ספק, שיהיה הבכור יורש פי שנים, כי זה משפט ממשפטי היורשים.
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק ח' ופרק ט' מ[בבא] בתרא.
ודע שזה שאמרתי בכל מצווה "כבר נתבארנו דיניה במקום פלוני", אין כוונתי בכך שאותו הפרק או אותה המסכתא כוללת כל דיני אותה המצווה, עד שלא תעדר משם שום שאלה, אלא אני מזכיר את המקום שיש בו עיקר הלכות אותה המצווה ורב דיניה, אף על פי שיש שאלות רבות מהלכות אותה המצווה מפזרות במקומות אחרים בתלמוד, שלא אזכיר מקומן עתה.
אם תתבונן בכלל המצוות האלה, שקדם זכרן, תמצא מהן
- מצוות שהן חובה לצבור לא לכל יחיד ויחיד, כגון:
בנין בית הבחירה.
והקמת מלך.
והכרתת זרע עמלק.
- ומהן מצוות שהן חובה ליחיד, אם עשה מעשה פלוני או אם ארע לו מצב פלוני, כגון:
קרבן שוגג.
וקרבן הזב.
ואפשר שישאר אדם כל ימי חייו ולא יעשה אותו המעשה ולא יארע לו אותו הדבר.
- ויש ממצוות אלו גם דינים, כמו שביארנו, כגון:
דין עבד עברי.
ודין אמה עבריה.
ודין עבד כנעני.
ודין שומר חנם.
ודין שואל וזולתם ממה שקדם זכרו.
ואפשר שישאר אדם כל ימי חייו ולא ידון בדין זה ולא יתחייב במצווה זו.
- ומהן גם מצוות שאינן חובה אלא בפני הבית, כגון: החגיגה. והראיה. ומצוות הקהל. וכבר הזכרנו אחת אחת.
- ומהן גם מצוות שאינן חובה אלא למי שיש לו רכוש, כגון:
מעשרות. ותרומות. ומתנות כהנה. ומתנות עניים, כלומר, הלקט, והפרט, והשכחה, והפאה, והעוללות.
ואפשר שלא יהא לו אותו הרכוש, ולא יתחייב בהן, ויחיה אדם כל ימיו, ולא יתחייב במצווה מן המצוות, אשר מן הסוג הזה.
אבל הצדקה אינה בכלל אלו, לפי שהיא חובה אפילו לעני המתפרנס מן הצדקה כמו שביארנו.
- ומהן מצוות שהן חובה על כל אדם בהכרח, בכל זמן, ובכל מקום, ובאיזה מצב שיהיה, כגון:
הציצית. והתפלין. ושמירת שבת.
ואנו נקרא את המצוות שמסוג זה: המצוות ההכרחיות.
לפי שהן חובה בהכרח על כל אדם מישראל שהוא גדול בשנים, בכל זמן, ובכל מקום, ובכל מצב.
אם תתבונן ברמ"ח מצוות עשה אלו, תמצא, שהמצוות ההכרחיות הן ששים.
בתנאי, שנניח שאדם זה שאמרנו שהוא חייב בששים מצוות אלו בהכרח, נמצא במצב רוב בני אדם. היינו: שהוא גר בבית שבעיר. ואוכל מיני המזון הידועים, שהם מזון בני אדם, כלומר לחם ובשר.
ועושה מסחר עם בני אדם. ונושא אשה. ומוליד בנים.
וששים מצוות אלו הן לפי הסדר שסדרנו במנייננו זה:
המצווה א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, ט, י
- וזו העשירית אין הנשים חייבות בה.
יא - וגם היא, אינה חובה לנשים.
יב - ואינה חובה לנשים.
יג - ואינה חובה לנשים.
יד - ואינה חובה לנשים.
טו, יח - ואינה חובה לנשים.
יט, כו - וזו מיוחדת לזכרי הכהנים.
לב, נד, עג, צד, קמג, קמו, קמז, קמט, קנ, קנב, קנד, קנה, קנו, קנז, קנח, קנט, קס.
קסא - ואינה חובה לנשים.
קסב, קסג, קסד, קסה, קסו, קסז.
קסח - וזו אינה חובה לנשים.
קסט - וזו אינה חובה לנשים.
קע - ואינה חובה לנשים.
קעב, קעה, קפד, קצה, קצז, רו, רז, רח, רט, רי, ריא.
ריב - וזו אינה חובה לנשים.
ריג,
ריד - והיא מיוחדת לזכרים.
רטו - וגם היא מיוחדת לזכרים.
הנה נתבאר לך, שמשישים המצוות ההכרחיות האלה מ"ו מצוות הן חובה גם לנשים.
וארבע עשרה מצוות מהן, אינן חייבות בהן.
ויהיה לך הסימן בשישים מצוות ההכרחיות האלו "שישים המה מלכות" (שיר השירים ו, ח).
ויהיה הסימן בהשמטת הארבע עשרה מן הנשים, "אזלת יד" (דברים לב, לו).
או יהא הסימן בחובת המ"ו מצוות בלבד לנשים, "גם את בדם בריתך" (זכריה ט, יא)
כלומר: מנין ב ד ם חובה להן, והן הברית המיוחדת לאשה בהכרח.
זהו מה שראינו לרשם במניין מצוות עשה.
Next Page| Previous Page |