המצווה הרצ"א
האזהרה שהוזהר העד שלא לדבר בדינו של זה שהוא מעיד עליו.
אפילו הוא חכם או יודע, הרי זה לא יהא עד ודיין ומורה - אלא יעיד במה שראה וישתוק, והדיינים יעשו על פי עדותו כפי מה שיראה להם.
והוזהר שלא לדבר שום דבר נוסף על העדות.
וזהו בדיני נפשות בלבד.
והוא אמרו יתעלה: "ועד אחד לא יענה בנפש למות" (במדבר לה, ל).
וכפל את האזהרה בעניין זה ואמר: "לא יומת על פי עד אחד" (דברים יז, ו).
כלומר: לא יומת בהוראת העד.
ובגמרא סנהדרין אמרו: "ועד אחד לא יענה בנפש - בין לזכות בין לחובה".
וביארו שטעם הדבר:"משום דמחזי כנוגע בעדותו".
ובדיני נפשות בלבד הוא שאסור לו ללמד לא זכות ולא חובה.