המצווה הקע"ד
הציווי שנצטווינו לשמוע לבית דין הגדול ולנהוג על פיהם בכל אשר יצוו בעניני אסור ומותר.
ואין חילוק בזה בין דבר שקיבלוהו בקבלה ובין דבר שלמדוהו באחת המידות התורניות, או דבר שהסכימו עליו כדי לגדור פירצה, או בהתאם לאיזה מצב שהוא, ממה שנראה להם נכון ושיש בו חיזוק לתורה - כל זה חייבים אנו לקיימו ולעשותו ולנהוג על פי דבריהם, בל נעבור עליהם.
והוא אמרו יתעלה: "על פי התורה אשר יורוך וגו'" (דברים יז, יא).
ולשון ספרי:"[ו]על המשפט אשר יאמרו לך תעשה - זו מצוות עשה".
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בסוף סנהדרין.
המצווה השי"ב
האזהרה שהזהרנו מלחלוק על מעתיקי השמועה ע"ה, ומלסור מכל מה שיצוו במעשי התורה.
והוא אמרו: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך" (דברים יז, יא).
ולשון ספרי:"'לא תסור' וגו' - זו מצוות לא תעשה".
והעובר על לאו זה - והוא זקן ממרא - חייב חנק, בתנאים המקובלים, המבוארים בסוף סנהדרין.
ושם נתבארו דיני מצווה זו.
המצווה השי"ג
האזהרה שהזהרנו מלהוסיף בתורה לא שבכתב ולא שבעל פה.
והוא אמרו יתעלה: "לא תסף עליו" (דברים יג, א).
ובפירוש אמרו בכמה מקומות:"עובר על בל תוסיף", "עברת על בל תוסיף".
המצווה השי"ד
האזהרה שהזהרנו מלגרוע מן התורה, לא שבכתב ולא שבעל פה.
והוא אמרו: "ולא תגרע ממנו" (דברים יג, א).
ובכמה מקומות אומרים:"נמצא עובר על בל תגרע", "והרי עברת על בל תגרע".