המצווה השמ"ח
האזהרה שהזהרנו מלבוא על הבהמה, בין זכרים בין נקבות.
והוא אמרו: "ובכל בהמה לא תתן שכבתך" (ויקרא יח, כג).
והעובר על זה בזדון - חייב סקילה, ואם לא נסקל - הרי הוא בכרת; ואם היה שוגג - מקריב חטאת קבועה.
המצווה השמ"ט
האזהרה שהזהרו הנשים מלהביא עליהן בהמות.
והוא אמרו יתעלה: "ואשה לא תעמד לפני בהמה לרבעה" (שם).
וגם זו מצווה בפני עצמה ואינה נכללת במצווה שקדמה לה. כי באוסרו על הזכרים לבוא על הבהמות לא נאסר על הנשים להביא בהמות עליהן, לולא הלאו המיוחד שבא בכך.
ובתחילת כרתות אמרו: "שלשים ושש כרתות יש בתורה", ומנו אותן ומנו בכללן הבא על הבהמה ואשה המביאה את הבהמה עליה, אף על פי שמנו שם כללי עניינים כמו שביארנו בפירושנו. הנה נתבאר שהיא מצווה בפני עצמה מכלל מצוות לא תעשה.
והעוברת על לאו זה - בסקילה. ואם לא נתקימה העדות - הרי היא בכרת אם הייתה מזידה; ואם הייתה שוגגת - מקריבה חטאת קבועה.
המצווה הש"נ
האזהרה שהזהרנו מלבוא על הזכור.
והוא אמרו: "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא" (ויקרא יח, כב).
וכבר נכפל הלאו בעניין זה בעצמו ואמר: "לא יהיה קדש מבני ישראל" (דברים כג, יח).
וזוהי הסברא הנכונה שלאו זה נכפל לחיזוק, לא שהוא אזהרה לנשכב; וממה שאמר: "לא תשכב" נלמדה אזהרה לשוכב ונשכב.
ובגמרא סנהדרין נתבאר שר' ישמעאל הוא שעושה "לא יהיה קדש" אזהרה לנשכב, ולפיכך הבא על הזכור והביא זכור עליו בעלם אחד - חייב שתים לדעת ר' ישמעאל, ור' עקיבא אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר בתורה: "ואת זכר לא תשכב" - קרי ביה: לא תשכב. לפיכך הבא על הזכור והביא זכור עליו בעלם אחד - לדעתו אינו חייב אלא אחת.
אמרו בטעם עניין זה: לא תשכב ולא תשכב - חדא היא, ולדעתו בא "לא יהיה קדש" לחיזוק, כמו שאמר: "לא תנאף" והוא אזהרה לאשת איש, כמו שביארנו, ואמר: "ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך", ורבים כמו זה כמו שביארנו בכלל התשיעי.
והעובר על לאו זה - בסקילה. ואם לא נסקל - הרי הוא בכרת אם היה מזיד; ואם היה שוגג- מקריב חטאת קבועה.
המצווה השנ"א
האזהרה שהזהרנו מלבוא על האב.
והוא אמרו: "ערות אביך לא תגלה" (ויקרא יח, ז).
וגם העובר על לאו זה -בסקילה, עד שיהיה הבא על אביו חייב משום שוכב עם זכר ומשום מגלה ערות אביו.
ובגמרא סנהדרין נתבאר שממה שנאמר: "ערות אביך לא תגלה - אביך ממש".
והקשו שם ואמרו: "האי מ'ואת זכר לא תשכב' נפקא? "והשיבו: "לחייבו שתים וכדרב יהודה דאמר: גוי הבא על אביו חייב שתים". ושם בארו ואמרו: "מסתברא מלתיה דרב יהודה בישראל ובשוגג ולקרבן, והאי דאמר "גוי" לשנא מעליא", כלומר: שאם שגג באביו - יביא שתי חטאות כמי ששגג בשתי עריות; ואין כן השוגג בזכור דעלמא, שאינו מביא אלא חטאת אחת.