המצווה הק"ל
הציווי שנצטווינו להפריש מעשר עני בכל שנה שלישית מן השמטה, וגם בשלישית אחרי השלישית, כלומר: בשישית מן השמיטה.
והוא אמרו יתעלה: "מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך וגו'" (דברים יד, כח).
וגם זו אינה חובה מן התורה אלא בארץ ישראל.
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו במסכת פאה ובמסכת דמאי ובמסכת מעשרות.
וכמה עניינים ממנה מפוזרים במקומות מספר משאר מסכתות זרעים ומסכת מכשירין וידים.
המצווה הקצ"ה
הציווי שנצטווינו לתן צדקה ולתמוך במסכנים ולהרחיב להם.
וכבר בא הציווי על מצווה זו בביטויים שונים, אמר: "פתח תפתח את ידך" (דברים טו, ח), ואמר: "והחזקת בו גר ותושב וחי עמך" (ויקרא כה, לה), ואמר: "וחי אחיך עמך" (שם שם, לו).
הכוונה בכל הפסוקים האלה היא אחת, והיא: שנכלכל עניינו ונתמכנו די מחסורו.
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו במקומות שונים, רובם בכתובות וב[בבא] בתרא.
ובא בקבלה, שאפילו עני המתפרנס מן צדקה חייב במצווה זו, כלומר: הצדקה למי שנמוך ממנו או למי שכמוהו - אפילו בדבר מועט.
המצווה הרל"ב
האזהרה שהזהרנו מלהמנע מלתת צדקה ורווחה לעניים מאחינו אחרי שנדע דחק מצבם ושיש לנו יכולת לתמך בהם.
והוא אמרו יתעלה: "לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון" (שם, ז).
וזו אזהרה מלהתנהג במידת הקמצנות והציקנות עד שנמנע מלתת לראוי לו.