המצווה הס"ו
הציווי שנצטווינו שיהא מעשה זבח השלמים באופן הנזכר באמרו: "ואם-זבח שלמים קרבנו וגו'" (שם ג, א).
ואמרו עוד להשלמת המעשה: "וזאת תורת זבח השלמים [וגו'] אם על תודה יקריבנו" (שם ז, יא-יב).
וארבעת המעשים האלה - כלומר: מעשה העולה והחטאת והאשם והשלמים - הם כל מעשי הקרבנות, לפי שכל קרבן בהמה שמקריב היחיד או הצבור אינו אלא אחד מארבעת הסוגים האלה, חוץ מן האשם שהוא לעולם קרבן יחיד, כמו שביארנו כמה פעמים.
ומסכת זבחים כוללת גם דיני ארבע מצוות אלו והנספח אליהן מן הדומה להן, דברים שחובה לעשותם, ודברים שחייבים עליהם, ודברים שאם עשה פסל, ודברים העשויים כהוגן.
המצווה הס"ז
הציווי שנצטווינו שיהא מעשה המנחה באופן הנזכר בכל סוג וסוג מהן.
והוא אמרו: "ונפש כי-תקריב קרבן מנחה לה' וגו'; ואם מנחה על המחבת קורבנך וגו'; ואם מנחת מרחשת" (ויקרא ב, א. ה, ו,). ואמר להשלמת המעשה: "וזאת תורת המנחה וגו'" (שם ו, ז).
ודיני מצווה זו על חלקיה הרבים מבוארים במסכתא המיוחדת לכך, כלומר: מסכת מנחות.
המצווה הק"ב
האזהרה שהזהרנו מלתן שמן במנחת חוטא.
והוא אמרו יתעלה: "לא ישים עליה שמן" (ויקרא ה, יא); ומי שנותן עליה שמן - לוקה.
המצווה הק"ג
האזהרה שהזהרנו מלהקריב מנחת חוטא עם לבונה.
והוא אמרו יתעלה: "ולא יתן עליה לבנה" (ויקרא ה, יא); ומי שנותן עליה לבונה - לוקה.
ולשון המשנה: "וחייב על השמן בפני עצמו ועל הלבונה בפני עצמה", לפי שהם שני לאווין בלי ספק.
וכבר נתבארו דיני מצווה זו, כלומר: מנחת חוטא, בפרק ה' ממנחות.
המצווה הקל"ח
האזהרה שהזהרנו מלאכל מנחת כהן.
והוא אמרו יתעלה: "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל" (ויקרא ו, טז).
ונכפל הלאו בחביתי כהן גדול שגם היא מנחה.
והעובר על זה - לוקה.
ולשון ספרא: "כליל תהיה לא תאכל" - כל שהוא ב"כליל תהיה". לתן לא תעשה על אכילתו.
המצווה הקמ"ז
האזהרה שהזהרנו מלאכול בשר קדשים קלים קודם זריקת דמים.
והוא אמרו: "לא תוכל לאכל בשעריך וגו' ונדבתיך", כאילו אמר: לא תוכל לאכל נדבתיך. ובא בקבלה: לא בא הכתוב אלא לאוכל תודה ושלמים לפני זריקת דמים שהוא עובר בלא תעשה.
וגם זה לוקה.