המצווה המ"ג
הציווי שנצטווינו להקריב קרבן נוסף על התמיד בכל שבעת ימי הפסח - וזהו מוסף חג המצוות.
והוא אמרו יתעלה: "שבעת ימים תקריבו אשה לה'" (ויקרא כג, לו).
המצווה המ"ד
היא מנחת העומר.
והיא המצווה שנצטווינו להקריב מנחת שעורים ביום ט"ז בניסן, ונקריב עמה כבש בן-שנתו לעולה.
והוא אמרו יתעלה: "והבאתם את-עמר ראשית קצירכם אל-הכהן" (ויקרא כג, י). ומנחה זו היא נקראת: "מנחת בכורים", ועליה הרמז באומרו יתעלה: "ואם-תקריב מנחת בכורים לה' אביב קלוי באש גרש כרמל" (שם ב, יד).
ולשון המכילתא: "כל אם ואם שבתורה-רשות, חוץ משלושה שהן חובה, ואחד מהם הוא: ואם תקריב מנחת בכורים". אמרו: "חובה אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות? תלמוד לומר: תקריב את מנחת בכוריך-חובה ולא רשות".
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו כולם בשלמות בפרק י' ממנחות.
המצווה המ"ה
הציווי שנצטווינו להקריב קרבן מוסף גם ביום חמשים מיום הקרבת העומר שהוא יום ט"ז בניסן, וזהו מוסף עצרת והוא הנזכר בספר "במדבר סיני".
והוא אמרו: "וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' וגו' והקרבתם עולה לריח ניחוח" (במדבר כח, כו-כז).
המצווה המ"ו
הציווי שנצטווינו להביא שתי לחם חמץ למקדש עם הקרבנות הכתובים, שהם באים בגלל הלחם ביום עצרת הקבוע, ולהקריב הקרבנות, כמו שפרש הכתוב בויקרא. ואוכלים הכהנים שתי הלחם, אחר הנפתן עם כבשי שלמים.
והוא אמרו יתעלה: "ממושבתיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרנים" (ויקרא כג, יז).
וכבר נתבאר בפרק ד' ממנחות שקרבן זה הבא בגלל הלחם חילוק ממוסף היום ושזה אינו זה.
וכבר ביארנו את זה באור מספיק במסכת מנחות.
וכל דיני מצווה זו כבר נתבארנו בפרק ד' ופרק ה' ופרק ח' ופרק י"א ממנחות.
המצווה המ"ז
הציווי שנצטווינו להקריב קרבן נוסף ביום א' בתשרי, והוא מוסף ראש השנה.
והוא אמרו יתעלה: "ובחדש השביעי באחד לחדש וגו' ועשיתם עלה לריח ניחח לה'" (במדבר כט א-ב)
המצווה המ"ח
הציווי שנצטווינו להקריב קורבן נוסף ביום העשירי בתשרי.
והוא אמרו יתעלה: "ובעשור לחדש השביעי וגו' והקרבתם עלה לה' ריח ניחח". (במדבר כט, ז-ח).
המצווה הנ'
הציווי שנצטווינו להקריב קרבן נוסף בימי חג הסכות.
והוא אמרו יתעלה: "והקרבתם עלה אשה ריח ניחח לה'" (במדבר כט, ג), וזהו מוסף החג.
המצווה הנ"א
הציווי שנצטווינו להקריב קורבן נוסף ביום השמיני של חג הסכות, וזהו מוסף שמיני עצרת.
ומה שחייב אותנו למנות מוסף זה בפני עצמו, נבדל מכל ימי סכות, הוא שהכלל אצלנו: שמיני עצרת רגל בפני עצמו. ובפרוש אמרו שהוא "רגל בפני עצמו, קרבן בפני עצמו". הנה זו ראיה שקרבנו חלוק. וזה פשוט בתכלית הפשטות.