המצווה המ"ט
הציווי שנצטווינו בעבודת היום, כלומר: כל הקורבנות והוידויין שנצטווינו ביום צום כפור לכפר בהם כל העונות, כמו שאמר הכתוב. והיא כל החוקה האמורה ב'אחרי מות'.
והראיה שהכל מצווה אחת, אמרם בסוף פרק ה' מכיפורים: "כל מעשה יום הכיפורים האמור על הסדר, הקדים מעשה לחברו - לא עשה כלום".
וכבר נתבארנו כל דיני מצווה זו במסכת המיוחדת לה, והיא מסכת יומא.
המצווה הקי"ח
הציווי שנצטווינו שכל הנהנה מן ההקדש או אוכל קדש, כלומר: תרומה בשגגה - יחזיר מה שאכל או כדי מה שנהנה עם תוספת חמש.
והוא אמרו יתעלה: "ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת חמישתו יוסף עליו" (ויקרא ה, טז). ואמר עוד: "ואיש כי יאכל קדש בשגגה וגו'" (שם כב, יד).
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו במסכת מעילה וגם במסכת תרומה.