המצווה הר"ד
הציווי שנצטווינו להחזיר את האבדה לבעליה.
והוא אמרו: "השב תשיבנו לו" (שמות כג, ד): "השב תשיבם לאחיך" (דברים כב, א).
ובפרוש אמרו: "השבת אבדה עשה הוא".
ואמרו עוד על האבדה: "נמצאנו למדים שהוא עובר על עשה ועל לא תעשה".
ועוד נבאר לא תעשה של אבדה במקומו.
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק ב' מ[בבא] מציעא.
המצווה הרס"ט
האזהרה שהזהרנו מלהתעלם מן האבדה, אלא נקחנה ונחזירנה לבעליה.
והוא אמרו יתעלה: "לא תוכל להתעלם" (דברים כב, ג).
וכבר ביארנו אמרם במכלתא בעניין האבדה: "נמצינו למדין שהוא עובר על עשה ועל לא תעשה".
ולשון הגמרא: "השב אבדה עשה ולא תעשה הוא".
ובמשנה תורה כפל את הלאו בעניין זה ונאמר בו לאו מיוחד והוא אמרו יתעלה: "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים וגו'" (דברים כב, א).
ובספרי: ""לא תראה את שור אחיך" - מצוות לא תעשה ולהלן הוא אומר: 'כי תפגע' (שמות כג, ד) - מצוות עשה".
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפ"ב מבבא מציעא.