המצווה הרס"ז
האזהרה שהזהר השכיר מלאכול בשעת עבודתו מן הדבר שהוא עובד בו אם הוא עובד במחבר לקרקע.
והוא אמרו יתעלה: "וחרמש לא תניף על קמת רעך" (דברים כג, כו).
אמרו: "חרמש - לרבות כל בעלי חרמש ובשעת חרמש", כלומר: בזמן הקציר לא תקצור לעצמך.
וידוע שפסוק זה לא בא אלא בשכיר ושאמרו "כי תבא" - פירוש כי תבוא שכיר, כמו שאמר התרגום: הרי תתגר.
ובפרק ז' מבבא מציעא אמרו: "אלו אוכלין מן התורה: העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה". ושם נתבארו דיני מצווה זו.
המצווה הרס"ח
האזהרה שהוזהר השכיר מלקחת ממון מעבידו נוסף על אכילתו.
והוא אמרו יתעלה: "ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן" (שם, כה).
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ז' מבבא מציעא.
ושם נתבאר מה שהוא רשאי לאכל ומה שאינו רשאי לאכל; ואם אכלו - הרי עבר על מה שנאמר: "ואל כליך לא תתן".