המצווה הנ"ב
הציווי שנצטווינו לעלות למקדש שלש פעמים בשנה.
והוא אמרו יתעלה: "שלש רגלים תחג לי בשנה" (שמות כג, יד). וכבר נתבאר בכתוב, שהעליה הזאת היא שיעלה עם קורבן להקריבו.
וכבר נכפל ציווי זה כמה פעמים. ולשון ספרי"שלש מצוות נוהגות ברגל, ואלו הן: חגיגה וראיה ושמחה".
וכן גם אמרו בגמרא חגיגה: "שלש מצוות נצטוו ישראל ברגל: חגיגה, ראיה ושמחה". ועניין חגיגה זו - שיקריב קרבן שלמים.
המצווה הנ"ג
הציווי שנצטווינו על הראיה.
והוא אמרו יתעלה: "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך" (דברים טז טז).
ועניין מצווה זו, שיעלה האדם עם כל בן זכר שיש לו, שאפשר לו להלך לבדו, יעלהו למקדש ויקריב קרבן עולה כשיעלה.
והקרבן הזה שמקריב בעלותו הוא הנקרא עולת ראיה.
וכבר הקדמנו והזכרנו אמרם: "שלוש מצוות נצטוו ישראל ברגל: חגיגה. ראיה ושמחה".
וכבר נתבארנו גם דיני מצווה זו, כלומר, מצוות ראיה, במסכת חגיגה.
וגם זו אין הנשים חייבות בה.
המצווה הקי"ז
האזהרה שהזהרנו מלהשאיר דבר מבשר הפסח למחרת היום, כלומר ליום חמשה עשר.
והוא אמרו: "ולא תותירו ממנו עד בקר" (שם יב, י).
וכבר בארנו שלאו זה הוא לאו שנתק לעשה, לפי שאמר: "והנתר ממנו עד בקר באש תשרפו" (שם). ובמכלתא אמרו: "והנתר ממנו" - בא הכתוב לתן עשה על לא תעשה, לומר: שאין לוקין עליו".
המצווה הקי"ח
האזהרה שהזהרנו מלהשאיר מבשר החגיגה הקרבה ביום ארבעה עשר. כמו שנתבאר בפרק ו מפסחים, ליום השלישי, אלא תאכל במשך שני הימים.
והוא אמרו: "ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר" (דברים טז, ד).
ובא הפירוש המקובל בפסוק זה כך:"לא ילין מן הבשר וגו'" - בחגיגה הבאה עם הפסח הכתוב מדבר שתאכל לשני ימים. יכול ליום אחד? כשהוא אומר: "לבקר" - לבקרו של שני. ועליה אומר יתעלה: "וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר" (שם, ב).
והנותר מחגיגה זו של ארבעה עשר ליום השלישי - ישרף באש לפי שהוא בכלל נותר - ולפיכך אין לוקין עליו.
וכבר נתבארו דיני מצווה זו, כלומר: חגיגת י"ד בלבד, בכמה מקומות ממסכת פסחים ומסכת חגיגה.
המצווה הקי"ט
האזהרה שהזהרנו גם כן מלהשאיר דבר מבשר פסח שני עד בקר.
והוא אמרו עליו: "לא ישאירו ממנו עד בקר" (במדבר ט, יב).
וגם זה נתק לעשה כראשון.