המצווה הש"מ
האזהרה שהזהרנו מלבוא על אחות האב, והוא אמרו: "ערות אחות-אביך לא תגלה" (שם, יב). והעובר על זה אם היה מזיד - חייב כרת; ואם היה שוגג - מקריב חטאת קבועה.
המצווה השמ"א
האזהרה שהזהרנו מלבוא על אחות האם.
והוא אמרו יתעלה: "ערות אחות-אמך לא תגלה" (שם, יג).
והעובר על לאו זה במזיד - חייב כרת; ואם היה שוגג - מקריב חטאת קבועה
המצווה השמ"ב
האזהרה שהזהרנו מלבוא על אשת אחי האב, והוא אמרו: "אל אשתו לא תקרב דדך היא" (שם יד).
והעובר על לאו זה, בכרת אם היה מזיד; ואם היה שוגג מקריב חטאת קבועה.
המצווה השמ"ג
האזהרה שהזהרנו מלבוא על אשת הבן.
והוא אמרו: "ערות כלתך לא תגלה" (שם, טו).
והעובר על זה - בסקילה. ואם לא נתקימה העדות או שלא נודע - הרי הוא בכרת אם היה מזיד; ובשוגג - מקריב חטאת קבועה.
המצווה השמ"ד
האזהרה שהזהרנו מלבוא על אשת האח.
והוא אמרו: "ערות אשת אחיך לא תגלה" (שם, טז).
והעובר על לאו זה, בכרת אם היה מזיד; ואם היה שוגג מקריב חטאת קבועה.
המצווה השמ"ה
האזהרה שהזהרנו מלבוא על אחות האשה בחיי האשה.
והוא אמרו יתעלה: "ואשה אל-אחתה לא תקח" (שם, יח).
והעובר על לאו זה במזיד - חייב כרת; ואם היה שוגג - מקריב חטאת קבועה.