המצווה הקמ"ה
הציווי שנצטווינו בדיני חרמים.
היינו שמי שהחרים דבר מרכושו ואמר 'הרי זה חרם' - יתן אותו הדבר לכהן, אלא אם פרש לשם, שאז הוא לבדק הבית, לפי שסתם חרמים לכהנים.
והוא אמרו יתעלה: "אך כל חרם אשר יחרם איש לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה" (ויקרא כז, כח).
והעירנו על כך שסתם חרמים לכהנים, באמרו יתעלה: "כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו" (ויקרא כז, כא).
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק ח' מערכים ובריש נדרים.
המצווה הק"י
האזהרה שהזהרנו מלמכור רכוש שהחרימו אותו בעליו, ואפילו לגזבר שהוא הממנה על ההקדש.
והוא אמרו יתעלה: "כל חרם וגו' לא ימכר" (ויקרא כז, כח).
ולשון ספרא:"לא ימכר לגזבר".
וחרם זה אינו אלא סתם חרמין.