שמואל א פרק יב

א וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל הִנֵּה֙ שָׁמַ֣עְתִּי בְקֹֽלְכֶ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־אֲמַרְתֶּ֖ם לִ֑י וָֽאַמְלִ֥יךְ עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃

 

ב וְעַתָּ֞ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֣לֶךְ ׀ מִתְהַלֵּ֣ךְ לִפְנֵיכֶ֗ם וַֽאֲנִי֙ זָקַ֣נְתִּי וָשַׂ֔בְתִּי וּבָנַ֖י הִנָּ֣ם אִתְּכֶ֑ם וַֽאֲנִי֙ הִתְהַלַּ֣כְתִּי לִפְנֵיכֶ֔ם מִנְּעֻרַ֖י עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

(ב) ואני זקנתי ושבתי - אמרו רבותינו: זקנה קפצה עליו.

כדאיתא במסכת תענית (ה ב):

 

ג הִנְנִ֣י עֲנ֣וּ בִי֩ נֶ֨גֶד יְהוָ֜ה וְנֶ֣גֶד מְשִׁיח֗וֹ אֶת־שׁוֹר֩ ׀ מִ֨י לָקַ֜חְתִּי וַֽחֲמ֧וֹר מִ֣י לָקַ֗חְתִּי וְאֶת־מִ֤י עָשַׁ֨קְתִּי֙ אֶת־מִ֣י רַצּ֔וֹתִי^[1] וּמִיַּד־מִי֙ לָקַ֣חְתִּי כֹ֔פֶר וְאַעְלִ֥ים עֵינַ֖י בּ֑וֹ וְאָשִׁ֖יב לָכֶֽם׃

(ג) את שור מי לקחתי - לעבודתי.

 

וחמור מי לקחתי - כשהייתי הולך מעיר לעיר לשפוט אותם על עסקי צרכיהם, הייתי הולך על החמור שלי, והיה לי ליטול משלהם.

 

את מי רצותי - כל לשון מרוצה הסמוך לעושק, לשון עשוק ורצוץ הוא.

חומס דלים, ורוצץ.

 

ואעלים עיני בו - כדי להעלים עיני מן המשפט בשביל הממון.

ואשיב לכם, כל מה שתאמרו:

 

ד וַיֹּ֣אמְר֔וּ לֹ֥א עֲשַׁקְתָּ֖נוּ וְלֹ֣א רַצּוֹתָ֑נוּ וְלֹֽא־לָקַ֥חְתָּ מִיַּד־אִ֖ישׁ מְאֽוּמָה׃

 

ה וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם עֵ֧ד יְהוָ֣ה בָּכֶ֗ם וְעֵ֤ד מְשִׁיחוֹ֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּ֣י לֹ֧א מְצָאתֶ֛ם בְּיָדִ֖י מְא֑וּמָה וַיֹּ֖אמֶר עֵֽד׃ {פ}

(ה) ויאמר עד - בת קול יוצאת ואומרת: 'עד'.

וזה אחד משלשה מקומות שהופיעה רוח הקודש בבית דין של מטה.

כדאיתא במסכת מכות (כג ב):

 

ו וַיֹּ֥אמֶר שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־הָעָ֑ם יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ אֶת־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֔ן וַֽאֲשֶׁ֧ר הֶֽעֱלָ֛ה אֶת־אֲבֹֽתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

(ו) אשר עשה את משה ואת אהרן - להיות נכונים לשליחותו, להוציא אבותיכם ממצרים:

 

ז וְעַתָּ֗ה הִֽתְיַצְּב֛וּ וְאִשָּֽׁפְטָ֥ה אִתְּכֶ֖ם לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה אֵ֚ת כָּל־צִדְק֣וֹת יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה אִתְּכֶ֖ם וְאֶת־אֲבֽוֹתֵיכֶֽם׃

(ז) ואשפטה אתכם - אתוכח עמכם:

 

ח כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֥א יַֽעֲקֹ֖ב מִצְרָ֑יִם וַיִּזְעֲק֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ אֶל־יְהוָ֔ה וַיִּשְׁלַ֨ח יְהוָ֜ה אֶת־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֗ן וַיּוֹצִ֤יאוּ אֶת־אֲבֹֽתֵיכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וַיֹּֽשִׁב֖וּם בַּמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃

 

ט וַֽיִּשְׁכְּח֖וּ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם וַיִּמְכֹּ֣ר אֹתָ֡ם בְּיַ֣ד סִֽיסְרָא֩ שַׂר־צְבָ֨א חָצ֜וֹר וּבְיַד־פְּלִשְׁתִּ֗ים וּבְיַד֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ בָּֽם׃

 

י וַיִּזְעֲק֤וּ אֶל־יְהוָה֙ ויאמר (וַיֹּֽאמְר֣וּ) חָטָ֔אנוּ כִּ֤י עָזַ֨בְנוּ֙ אֶת־יְהוָ֔ה וַנַּֽעֲבֹ֥ד אֶת־הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת־הָֽעַשְׁתָּר֑וֹת וְעַתָּ֗ה הַצִּילֵ֛נוּ מִיַּ֥ד אֹֽיְבֵ֖ינוּ וְנַֽעַבְדֶֽךָּ׃

 

יא וַיִּשְׁלַ֤ח יְהוָה֙ אֶת־יְרֻבַּ֣עַל וְאֶת־בְּדָ֔ן וְאֶת־יִפְתָּ֖ח וְאֶת־שְׁמוּאֵ֑ל וַיַּצֵּ֨ל אֶתְכֶ֜ם מִיַּ֤ד אֹֽיְבֵיכֶם֙ מִסָּבִ֔יב וַתֵּֽשְׁב֖וּ בֶּֽטַח׃

(יא) ירובעל - זה גדעון.

 

בדן - זה שמשון, שמשבט דן בא.

 

ואת יפתח - הרי שלשה קלי עולם, עם שלשה חמורי עולם, משה ואהרן ושמואל.

לומר לך, הקל בדורו, כחמור בדורו.

כל בית דין המתמנה על הדור, צריך לילך אחריו כאלו הוא אביר שבאבירים:

 

יב וַתִּרְא֗וּ כִּֽי־נָחָ֞שׁ מֶ֣לֶךְ בְּנֵֽי־עַמּוֹן֮ בָּ֣א עֲלֵיכֶם֒ וַתֹּ֣אמְרוּ לִ֔י לֹ֕א כִּי־מֶ֖לֶךְ יִמְלֹ֣ךְ עָלֵ֑ינוּ וַֽיהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם מַלְכְּכֶֽם׃

 

יג וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם אֲשֶׁ֣ר שְׁאֶלְתֶּ֑ם וְהִנֵּ֨ה נָתַ֧ן יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃

 

יד אִם־תִּֽירְא֣וּ אֶת־יְהוָ֗ה וַֽעֲבַדְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ וּשְׁמַעְתֶּ֣ם בְּקוֹל֔וֹ וְלֹ֥א תַמְר֖וּ אֶת־פִּ֣י יְהוָ֑ה וִֽהְיִתֶ֣ם גַּם־אַתֶּ֗ם וְגַם־הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר מָלַ֣ךְ עֲלֵיכֶ֔ם אַחַ֖ר יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃

(יד) והית גם אתם - ותתקיימו לאורך ימים גם אתם גם המלך:

 

טו וְאִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ בְּק֣וֹל יְהוָ֔ה וּמְרִיתֶ֖ם אֶת־פִּ֣י יְהוָ֑ה וְהָֽיְתָ֧ה יַד־יְהוָ֛ה בָּכֶ֖ם וּבַאֲבֹֽתֵיכֶֽם׃

(טו) והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם - כלומר והיתה בכם אחר שהיתה באבותיכם.

ורבותינו אמרו (יבמות סג ב): בכם ובאבותיכם, חטוטי שכבי, והיא מכת בזיון על המתים:

 

טז גַּם־עַתָּה֙ הִתְיַצְּב֣וּ וּרְא֔וּ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֣ר יְהוָ֔ה עֹשֶׂ֖ה לְעֵֽינֵיכֶֽם׃

(טז) התיצבו וראו וגו' - וכשם שעל ידי תפלתי אני יכול לשנות את העתים, כך אם פגעה בכם מלחמה, היה כח בתפלתי לעמוד על האויב, ולא הייתם צריכים לשאול מלך בחיי, ואף על פי שאני זקן:

 

יז הֲל֤וֹא קְצִיר־חִטִּים֙ הַיּ֔וֹם אֶקְרָא֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְיִתֵּ֥ן קֹל֖וֹת וּמָטָ֑ר וּדְע֣וּ וּרְא֗וּ כִּֽי־רָעַתְכֶ֤ם רַבָּה֙ אֲשֶׁ֤ר עֲשִׂיתֶם֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה לִשְׁא֥וֹל לָכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃ {ס}

(יז) הלא קציר חטים היום - והגשמים סימן קללה, וקשה בעיני הקב"ה להביא פורענות חנם.

אף על פי כן יש בי כח, ו"אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר".

 

ודעו וראו - כי לא הייתם צריכים לשאול מלך לזלזל בי:

 

יח וַיִּקְרָ֤א שְׁמוּאֵל֙ אֶל־יְהוָ֔ה וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה קֹלֹ֥ת וּמָטָ֖ר בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּירָ֨א כָל־הָעָ֥ם מְאֹ֛ד אֶת־יְהוָ֖ה וְאֶת־שְׁמוּאֵֽל׃

 

יט וַיֹּֽאמְר֨וּ כָל־הָעָ֜ם אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל הִתְפַּלֵּ֧ל בְּעַד־עֲבָדֶ֛יךָ אֶל־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וְאַל־נָמ֑וּת כִּֽי־יָסַ֤פְנוּ עַל־כָּל־חַטֹּאתֵ֨ינוּ֙ רָעָ֔ה לִשְׁאֹ֥ל לָ֖נוּ מֶֽלֶךְ׃

 

כ וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־הָעָם֙ אַל־תִּירָ֔אוּ אַתֶּ֣ם עֲשִׂיתֶ֔ם אֵ֥ת כָּל־הָֽרָעָ֖ה הַזֹּ֑את אַ֗ךְ אַל־תָּס֨וּרוּ֙ מֵאַֽחֲרֵ֣י יְהוָ֔ה וַֽעֲבַדְתֶּ֥ם אֶת־יְהוָ֖ה בְּכָל־לְבַבְכֶֽם׃

 

כא וְלֹ֖א תָּס֑וּרוּ כִּ֣י ׀ אַֽחֲרֵ֣י הַתֹּ֗הוּ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יוֹעִ֛ילוּ וְלֹ֥א יַצִּ֖ילוּ כִּי־תֹ֥הוּ הֵֽמָּה׃

 

כב כִּ֠י לֹֽא־יִטֹּ֤שׁ יְהוָה֙ אֶת־עַמּ֔וֹ בַּֽעֲב֖וּר שְׁמ֣וֹ הַגָּד֑וֹל כִּ֚י הוֹאִ֣יל יְהוָ֔ה לַֽעֲשׂ֥וֹת אֶתְכֶ֛ם ל֖וֹ לְעָֽם׃

(כב) בעבור שמו הגדול - אשר יצא שמו עליכם שהוא מושיעכם, ולמען לא יתמעט שם גדלו.

 

הואיל ה' - נשבע.

כמו (לקמן יד, כה): "ויואל שאול את העם":

 

כג גַּ֣ם אָֽנֹכִ֗י חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵֽחֲטֹ֣א לַֽיהוָ֔ה מֵֽחֲדֹ֖ל לְהִתְפַּלֵּ֣ל בַּֽעַדְכֶ֑ם וְהֽוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם בְּדֶ֥רֶךְ הַטּוֹבָ֖ה וְהַיְשָׁרָֽה׃

(כג) גם אנכי חלילה לי - מאחר שתעשו אתם את שלכם לשוב אל ה', גם אנכי חלילה לי מחדול מהתפלל בעדכם:

 

כד אַ֣ךְ ׀ יְר֣אוּ אֶת־יְהוָ֗ה וַֽעֲבַדְתֶּ֥ם אֹת֛וֹ בֶּֽאֱמֶ֖ת בְּכָל־לְבַבְכֶ֑ם כִּ֣י רְא֔וּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־הִגְדִּ֖ל עִמָּכֶֽם׃

 

כה וְאִם־הָרֵ֖עַ תָּרֵ֑עוּ גַּם־אַתֶּ֥ם גַּֽם־מַלְכְּכֶ֖ם תִּסָּפֽוּ׃ {פ}