המצווה הל"א

הציווי שנצטווינו להוציא את הטמאים מן המקדש.

והוא אמרו יתעלה: "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש" (במדבר ה, ב).

ומחנה זה האמור כאן הוא מחנה שכינה, שלדורות כמוהו העזרה, כמו שביארנו בריש סדר טהרות בפרוש המשנה.

ולשון ספרי:"וישלחו מן המחנה אזהרה לטמאים שלא יכנסו למקדש בטומאה".

וכבר נכפל צווי זה בלשון אחר. והוא אמרו יתעלה: "כי-יהיה בך איש אשר לא-יהיה טהור מקרה-לילה ויצא אל-מחוץ למחנה" (דברים כג, יא).

רצה כאן באומרו "מחוץ למחנה": מחנה שכינה, כמו שאמר במצווה זו עצמה: "אל-מחוץ למחנה תשלחום" (במדבר ה, ג).

ובגמרא פסחים :"ויצא אל-מחוץ למחנה" - זה מחנה שכינה.

ולשון המכילתא:"צו את בני ישראל וישלחו מן-המחנה - בעשה"; ומנין בלא תעשה? תלמוד לומר: "ולא יטמאו את-מחניהם".

ובספרא: ויצא אל מחוץ למחנה - מצוות עשה.