תרה מנהג כפרות בערב יום כיפור ובו ו' סעיפים:
א נוהגין באלו הארצות, ליקח בערב יום הכיפורים תרנגול כפרה לזכר ותרנגולת לנקבה.
ואומרים עליו: "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרת וכו'". (ראשי תיבות חת"ך). זה השם החותך חיים לכל חי.
ומחזירו סביב ראשו. ויאמר: "בני אדם כו'". ועושין כן ג' פעמים.
וסומכין עליו ידיהם, דוגמת סמיכה בקרבן. ושוחטין אותו מיד. דתיכף לסמיכה שחיטה.
ויש נמנעין מלסמוך עליו ידיהם, כדי שלא יהא נראה כמקדיש קדשים ושוחטן בחוץ.
ואין לחוש לזה, כיון שהתרנגול הוא דבר שאינו ראוי למזבח.
אבל אם אין לו תרנגולים ולוקח שאר בעלי חיים לכפרה - לא יקח תורים ובני יונה - שהם ראוים למזבח, ואם יסמוך ידיו עליהם, יהא נראה כמקדיש קדשים ושוחטן בחוץ:
ב ובוחרין בתרנגולים לבנים על דרך שנאמר: "אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו". (ישעיה א, יח).
במה דברים אמורים, כשהלבנים מזומנים לפניו - אז יבחר בהם מבאחרים. אבל אם אינם מזומנים לפניו - לא יחזר אחריהם בדוקא. משום שזהו כעין דרכי האמורי. שדרכם לחזר אחר תרנגולים לבנים להקריבן לעבודה זרה. וכתיב: "ו"בחקותיהם לא תלכו": (ויקרא יח, ג)
ג יש נוהגין לפטור כמה זכרים בתרנגול אחד וכמה נקבות בתרנגולת אחת.
לפיכך, אין לוקחין למעוברת אלא תרנגול אחד ותרנגולת אחת. דאם העובר זכר - הרי יש כאן תרנגול אחד. ואם העובר נקבה - די לה ולאמה בתרנגולת אחת.
ויש נוהגין ליקח כפרה לכל אחד ואחד בפני עצמו. לפיכך לוקחין למעוברת ג' - שתי נקבות וזכר אחד:
ד ונוהגין ליתן הכפרות לעניים. ויותר טוב לפדות הכפרה בממון ולחלק הממון לעניים, כדי שלא יתביישו העניים במה שנותנים להם התרנגולים שלקחו לכפרה:
ה ויש מקומות שנהגו לילך על הקברות להרבות שם בצדקה. ומנהג יפה הוא. והצדקה שנותנים שם - הוא פדיון הכפרות. ולכך ראוי לתת כפי ערך הכפרות שיש לו בביתו.
ולא יאמר שום תחינה רק מה שמיוסד מקדמונים, שהרי אין אומרים תחנון ביום זה:
ו וזורקין הבני מעיים והכבד והכליות של הכפרות על הגגות או בחצר, מקום שהעופות יכולים לקחת משם. לפי שראוי לרחם על הבריות ביום זה, כדי שירחמו עלינו מן השמים: