משמשת וראתה נדה, אינה צריכה טבילה.
אבל בעל קרי גרידא, מחייב?
לא תימא, "מברך" אלא "מהרהר".
לא תימא - במתניתין, "מברך" אלא "מהרהר":
ומי אית ליה לרבי יהודה הרהור?
והתניא, "בעל קרי שאין לו מים לטבול, קורא קריאת שמע.
ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה.
ואוכל פתו, ומברך לאחריה, ואינו מברך לפניה.
אבל מהרהר בלבו, ואינו מוציא בשפתיו.
דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, בין כך ובין כך מוציא בשפתיו"?
אמר רב נחמן בר יצחק, עשאן ר' יהודה, כהלכות דרך ארץ.
כהלכות דרך ארץ - שמותר לשנותה בעל קרי, כדבריו:
דתניא, (דברים ד, ט) "והודעתם לבניך ולבני בניך".
וכתיב בתריה, (דברים ד, י) "יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב".
מה להלן, באימה וביראה וברתת ובזיע, אף כאן, באימה וביראה וברתת ובזיע.
מה להלן באימה - דכתיב, "וירא העם וינועו" וגו' (שמות כ, טו):
מכאן אמרו,
מכאן אמרו - כל הטמאים מותרים בתורה.
שאף הם יכולים להיות באימה וברתת.
אבל בעל קרי, אינו אלא מתוך קלות ראש, וזחות הדעת:
הזבים והמצורעים
ובאין על נדות,
ובועלי נדות - אם טבלו לקריין לדברי תורה, הטבילה אינה עולה להם לטהרם מטומאת בועל נדה, שהיא שבעת ימים.
אבל לתקנת עזרא, עולה להם.
כדתנן במתניתין, "זב שראה קרי ונדה כו' צריכין טבילה":
מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים.
לשנות במשנה וגמרא ובהלכות ובאגדות.
אבל בעלי קריין, אסורים.
רבי יוסי אומר, שונה הוא ברגיליות.
ברגיליות - במשניות השגורות בפיו, שהוא מוציאן מפיו במרוצה, ואין צריך להאריך בהן:
ובלבד, שלא יציע את המשנה.
שלא יציע - בטעמי פירושיהן:
רבי יונתן בן יוסף אומר, מציע הוא את המשנה, ואינו מציע את הגמרא.
ואינו מציע את המדרש גרסינן - מפני שצריך הוא תמיד להזכיר בו את הפסוקים, שהוא דורש:
רבי נתן בן אבישלום אומר, אף מציע את הגמרא.
ובלבד שלא יאמר אזכרות שבו.
אזכרות - שבמקראות הנדרשים:
רבי יוחנן הסנדלר, תלמידו של רבי עקיבא, משום ר"ע אומר, לא יכנס למדרש כל עיקר.
לא יכנס למדרש כל עיקר - לא להציע, ולא לשנות.
אבל לבית המדרש הוא נכנס, ושותק:
ואמרי לה, 'לא יכנס לבית המדרש כל עיקר'.
ר' יהודה אומר, שונה הוא בהלכות דרך ארץ.
הלכות דרך ארץ - כגון, "דרכן של תלמידי חכמים", שהיא ברייתא, ופרק בן עזאי, "הנותן ארבעה דברים אל לבו":
מעשה ברבי יהודה שראה קרי, והיה מהלך על גב הנהר.
אמרו לו תלמידיו, 'רבינו, שנה לנו פרק אחד בהלכות דרך ארץ'.
ירד, וטבל, ושנה להם.
אמרו לו, 'לא כך למדתנו רבינו?! שונה הוא בהלכות דרך ארץ?'
אמר להם, 'אע"פ שמיקל אני על אחרים, מחמיר אני על עצמי'":
תניא, "ר' יהודה בן בתירא היה אומר, 'אין דברי תורה מקבלין טומאה'".
מעשה בתלמיד אחד, שהיה מגמגם, למעלה מרבי יהודה בן בתירא.
מגמגם וקורא - בעל קרי היה:
אמר ליה, "בני! פתח פיך, ויאירו דבריך. שאין דברי תורה מקבלין טומאה".
שנאמר, (ירמיהו כג, כט) "הלא כה דברי כאש נאם ה'".
מה אש אינו מקבל טומאה, אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה.
אמר מר, "מציע את המשנה, ואינו מציע את הגמרא".
מסייע ליה לרבי אלעאי.
נראה בעיני דהכי גרסינן אמר רבי אלעאי הלכה כו' - ולא גרסינן מסייע ליה:
דאמר רבי אלעאי, אמר ר' אחא בר יעקב, משום רבינו,
משום רבינו - רב:
הלכה, מציע את המשנה, ואינו מציע את הגמרא.
כתנאי.
"מציע את המשנה, ואינו מציע את הגמרא.
דברי רבי מאיר.
רבי יהודה בן גמליאל אומר, משום רבי חנינא בן גמליאל, זה וזה אסור.
ואמרי לה, זה וזה מותר".
מ"ד, זה וזה אסור, כרבי יוחנן הסנדלר.
מ"ד זה וזה מותר, כרבי יהודה בן בתירא.
אמר רב נחמן בר יצחק, נהוג עלמא כהני תלת סבי.
כי הנך תלת סבי - וכולהו לקולא:
כרבי אלעאי, בראשית הגז.
כרבי יאשיה, בכלאים.
כרבי יהודה בן בתירא, בדברי תורה.
"כרבי אלעאי בראשית הגז".
דתניא, "רבי אלעאי אומר, ראשית הגז, אינו נוהג אלא בארץ".
אינו נוהג אלא בארץ - בשחיטת חולין, יליף טעמא, בפרק הזרוע:
כדכתיב, (דברים כב, ט) "לא תזרע [כרמך] כלאים".
"רבי יאשיה אומר, לעולם אינו חייב, עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד".
חטה ושעורה וחרצן - שלשתן במפולת יד. דהוו להו כלאי זרעים, וכלאי הכרם כאחת:
"כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה".
דתניא, "רבי יהודה בן בתירא אומר, אין דברי תורה מקבלין טומאה".
כי אתא זעירי, אמר, בטלוה לטבילותא.
לטבילותא - דבעלי קריין:
ואמרי לה, בטלוה לנטילותא.
מאן דאמר בטלוה לטבילותא, כרבי יהודה בן בתירא.
מאן דאמר בטלוה לנטילותא, כי הא "דרב חסדא, לייט, אמאן דמהדר אמיא, בעידן צלותא":
תנו רבנן, "בעל קרי שנתנו עליו תשעה קבין מים, טהור.
נחום איש גם זו, לחשה לרבי עקיבא.
ורבי עקיבא, לחשה לבן עזאי.
ובן עזאי, יצא ושנאה לתלמידיו בשוק".
פליגי בה תרי אמוראי במערבא.
רבי יוסי בר אבין, ורבי יוסי בר זבידא.
חד תני, "שנאה".
חד תני - בבן עזאי, לחשה לתלמידים:
וחד תני, "לחשה".
מאן דתני, "שנאה", משום בטול תורה, ומשום בטול פריה ורביה.
משום בטול פריה ורביה - שהיו נמנעים מתשמיש מפני טורח הטבילה:
ומאן דתני "לחשה", שלא יהו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים.
אמר רבי ינאי, שמעתי, "שמקילין בה".
שמקילין בה - במרחצאות, או בנתינת תשעה קבין:
ושמעתי, "שמחמירין בה".
שמחמירין בה - בארבעים סאה:
וכל המחמיר בה על עצמו, מאריכין לו ימיו ושנותיו.
אמר ריב"ל, מה טיבן של טובלי שחרין?
של טובלי שחרין - בעלי קריין הטובלין שחרית:
מה טיבן?!
הא איהו דאמר, "בעל קרי אסור בדברי תורה"?
והא איהו אמר כו' - לעיל בריש שמעתין:
הכי קאמר, מה טיבן בארבעים סאה?
אפשר בתשעה קבין!
מה טיבן בטבילה?
אפשר בנתינה!
אפשר בנתינה - תשעה קבין.
ואף על גב דלא תנא לקמן אלא בחולה?
סתם תלמידי חכמים, חולים הם.
כדאמר במסכת נדרים, "כמאן מצלינן?
אקצירי ואמריעי, כרבי יוסי".
קצירי, חולין. מריעי, רבנן:
אמר רבי חנינא, גדר גדול גדרו בה.
גדר גדול גדרו - במה שהצריכו בארבעים סאה:
דתניא, "מעשה באחד שתבע אשה לדבר עבירה.
שתבע אשה - אותה אשה, פנויה היתה, וחכמים גזרו על היחוד אף על הפנויה:
אמרה לו, "ריקא, יש לך ארבעים סאה שאתה טובל בהן?"
מיד, פירש".
אמר להו רב הונא לרבנן, רבותי, מפני מה אתם מזלזלין בטבילה זו?
אתם מזלזלים - לנהוג כרבי יהודה בן בתירא:
אי משום צינה, אפשר במרחצאות?
אפשר במרחצאות - חמין:
אמר ליה רב חסדא, וכי יש טבילה בחמין?!
אמר ליה, רב אדא בר אהבה, קאי כוותך.
קאי כוותך - דבעי טבילה זו במקוה, כשאר טבילות:
רבי זירא הוה יתיב באגנא דמיא בי מסותא.
באגנא דמיא - גיגית:
אמר ליה לשמעיה, "זיל ואייתי לי תשעה קבין, ושדי עלואי".
אמר ליה רבי חייא בר אבא, "למה ליה למר כולי האי?!" והא יתיב בגווייהו?
אמר ליה כארבעים סאה.
מה ארבעים סאה, בטבילה ולא בנתינה.
אף תשעה קבין, בנתינה ולא בטבילה.
רב נחמן תקן חצבא בת תשעה קבין.
תקן חצבא - ליתן מים לתלמידים עליהם, שחרית קודם קריאת התורה:
כי אתא רב דימי, אמר, "רבי עקיבא, ורבי יהודה גלוסטרא, אמרו, לא שנו אלא לחולה לאונסו,
לא שנו - דסגי בנתינה אלא בחולה שראה קרי לאונסו:
אבל לחולה המרגיל, ארבעים סאה".
המרגיל - וממשיך את הקרי עליו, שמשמש מטתו:
אמר רב יוסף, אתבר חצביה דרב נחמן.
אתבר חצביה - אינו צריך לנו, דחולה לאונסו לא שכיח:
כי אתא רבין אמר, באושא הוה עובדא,