והשקיף בה, שתים ושלש שעות, ולא העלוהו.
והשקיף - חשב לזכור אותה.
לשון "סוכה", כדמתרגמינן, "וישקף", "ואסתכי" (בראשית י"ט):
אמאי לא העלוהו?
והאמר רב יהודה אמר רב, "טעה בכל הברכות כלן, אין מעלין אותו.
בברכת הצדוקים, מעלין אותו.
חיישינן, שמא מין הוא"?
שאני שמואל הקטן, דאיהו תקנה.
וניחוש דלמא הדר ביה?
אמר אביי, גמירי, "טבא לא הוי בישא".
ולא?!
והכתיב, (יחזקאל יח, כד) "ובשוב צדיק מצדקתו, ועשה עול"?
ההוא, רשע מעיקרו, אבל צדיק מעיקרו, לא.
רשע מעיקרו - ושב מרשעתו.
פעמים שחוזר, ונעשה רשע:
ולא?!
והא תנן, "אל תאמין בעצמך עד יום מותך.
שהרי יוחנן כהן גדול, שמש בכהונה גדולה שמנים שנה, ולבסוף נעשה צדוקי"?
אמר אביי, הוא ינאי, הוא יוחנן.
הוא ינאי - ששנינו בקידושין, (פ"ג דף סו, א) שהרג חכמי ישראל:
רבא אמר, ינאי לחוד, ויוחנן לחוד.
ינאי רשע מעיקרו, ויוחנן צדיק מעיקרו.
ינאי רשע מעיקרו - ונעשה צדיק, וחזר לרשעתו:
הניחא לאביי, אלא לרבא קשיא?
אמר לך רבא, צדיק מעיקרו נמי, דלמא הדר ביה?
אי הכי, אמאי לא אסקוהו?
שאני שמואל הקטן, דאתחיל בה.
דאתחיל בה - התחיל לאומרה וטעה באמצעיתה:
דאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי יהושע בן לוי, "לא שנו אלא שלא התחיל בה, אבל התחיל בה גומרה":
לא שנו - הא דאמר רב יהודה, "מעלין אותו":
הני שבע דשבתא, כנגד מי?
א"ר חלפתא בן שאול, כנגד שבעה קולות, שאמר דוד על המים.
שבעה קולות - במזמור, "קול ה' על המים" (תהלים כ"ט):
הני תשע דראש השנה כנגד מי?
א"ר יצחק דמן קרטיגנין, כנגד תשעה אזכרות שאמרה חנה בתפלתה.
שאמרה חנה - בפרשת "עלץ לבי" (שמואל א ב, א):
דאמר מר, "בראש השנה, נפקדה, שרה רחל וחנה".
הני עשרים וארבע דתעניתא, כנגד מי?
א"ר חלבו, כנגד כ"ד רננות, שאמר שלמה, בשעה שהכניס ארון לבית קדשי הקדשים.
עשרים וארבע רננות - בפרשת "ויעמוד שלמה" (מלכים א ח, כב), רנה, תפלה, תחנה, כלהון עשרים וארבע איכא:
אי הכי, כל יומא נמי נמרינהו?
אימת אמרינהו שלמה?
ביומא דרחמי.
ביומא דרחמי - שהוצרך לבקש רחמים.
שדבקו שערים זה בזה, ולא היו מניחין להכניס ארון לבית קדשי הקדשים.
כדאמרינן במועד קטן (דף ט, א):
אנן נמי, ביומא דרחמי, אמרי להו:
רבי יהושע אומר מעין שמנה עשרה: מאי "מעין שמנה עשרה"?
רב אמר, מעין כל ברכה וברכה.
מעין כל ברכה - אומר בקוצר, ומברך על כל אחת ואחת:
ושמואל אמר, "הביננו ה' אלהינו לדעת דרכיך.
הביננו - ואינו מברך, אלא "שומע תפלה", בכל הברכות, שבין שלש ראשונות לשלש אחרונות.
"הביננו" כנגד "אתה חונן".
"ומול את לבבנו"" כנגד "השיבנו".
"לסלוח לנו", כנגד "סלח לנו".
"להיות גאולים", כנגד "גאולה".
וכן כולם:
ומול את לבבנו ליראתך.
ותסלח לנו להיות גאולים.
ורחקנו ממכאובינו.
ודשננו בנאות ארצך.
בנאות ארצך - לשון, "נוה".
כמו, "בנאות דשא ירביצני" (תהלים כג, ב) .
והוא כנגד "ברכת השנים":
ונפוצותינו מארבע תקבץ.
והתועים על דעתך
והתועים על דעתך - העוברים על דבריך:
ישפטו.
ישפטו - כנגד, "צדקה ומשפט".
לשון אחר.
והתועים במשפט, על דעתך ישפטו.
השיבם, ללמדם לשפוט כדבריך.
וכן עיקר נראה לי.
וכן בהלכות גדולות:
ועל הרשעים תניף ידיך.
וישמחו צדיקים בבנין עירך, ובתקון היכלך, ובצמיחת קרן לדוד עבדך, ובעריכת נר לבן ישי משיחך.
טרם נקרא אתה תענה.
ברוך אתה ה' שומע תפלה".
לייט עלה אביי, אמאן דמצלי "הביננו".
לייט עלה אביי - לפי שמדלג הברכות, וכוללן בברכה אחת:
אמר רב נחמן אמר שמואל, כל השנה כולה מתפלל אדם, "הביננו", חוץ ממוצאי שבת, וממוצאי ימים טובים.
מפני שצריך לומר הבדלה ב"חונן הדעת".
מתקיף לה רבה בר שמואל, ונימרה ברכה רביעית בפני עצמה?
מי לא תנן, "ר"ע אומר, אומרה ברכה רביעית בפני עצמה.
ר' אליעזר אומר, בהודאה".
אטו כל השנה כולה מי עבדינן כר' עקיבא, דהשתא נמי נעביד?!
כל השנה מי עבדינן כרבי עקיבא - כלומר, כשאנו מתפללין שמונה עשרה שלמות, מי עבדינן כרבי עקיבא, לומר ברכה רביעית בפני עצמה?!
דהשתא, כשמתפללין "הביננו", נעביד כותיה?:
כל השנה כולה מאי טעמא לא עבדינן כר"ע?
תמני סרי תקון, תשסרי לא תקון.
הכא נמי, שבע תקון, תמני לא תקון.
שבע תקון - שלש ראשונות ושלש אחרונות והביננו:
מתקיף לה מר זוטרא, ונכללה מכלל "הביננו ה' אלהינו, המבדיל בין קדש לחול"?
קשיא:
אמר רב ביבי בר אביי, כל השנה כולה מתפלל אדם "הביננו", חוץ מימות הגשמים.
מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים.
מתקיף לה מר זוטרא, ונכללה
ונכללה - להבדלה:
מכלל "ודשננו בנאות ארצך, ותן טל ומטר"?
מכלל - בתוך "הביננו", כדרך שהוא כוללה בחונן הדעת.
ויאמר, "הביננו ה' אלהינו המבדיל בין קדש לחול לדעת דרכיך":
אתי לאטרודי.
לאטרודי - לטעות:
אי הכי, הבדלה בחונן הדעת, נמי אתי לאטרודי?
אמרי, התם, כיון דאתיא בתחלת צלותא, לא מטריד.
בתחלת - התפלה, יכול אדם לכוין דעתו, יותר מן האמצע:
הכא, כיון דאתיא באמצע צלותא, מטריד.
מתקיף לה רב אשי, ונימרה בשומע תפלה?
דא"ר תנחום אמר רב אסי, "טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים. מחזירין אותו.
גבורות גשמים - הזכרה בעלמא היא, לפיכך מחזירין אותו.
שאינה תפלה, שיכול לאומרה ב"שומע תפלה":
שאלה בברכת השנים, אין מחזירין אותו.
מפני שיכול לאומרה, בשומע תפלה.
והבדלה בחונן הדעת, אין מחזירין אותו.
מפני שיכול לאומרה על הכוס"?
טעה שאני:
גופא, א"ר תנחום אמר רב אסי, טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, מחזירין אותו.
שאלה בברכת השנים, אין מחזירין אותו.
מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה.
והבדלה בחונן הדעת, אין מחזירין אותו.
מפני שיכול לאומרה על הכוס".
מיתיבי, "טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, מחזירין אותו.
שאלה בברכת השנים, מחזירין אותו.
והבדלה בחונן הדעת, אין מחזירין אותו.
מפני שיכול לאומרה על הכוס"?
ל"ק.
הא ביחיד,
ביחיד - מחזירין אותו:
הא בצבור.
בצבור - יחיד המתפלל עם הצבור:
בצבור מ"ט לא?
משום דשמעה משליח צבור.
אי הכי, האי, "מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה", "מפני ששומע משליח צבור" מיבעי ליה?
אלא אידי ואידי ביחיד.
ול"ק.
הא דאדכר קודם שומע תפלה,
דאדכר קודם שומע תפלה - אין מחזירין אותו.
שיכול לאומרה ב"שומע תפלה":