צורת הדף באתר היברובוקס

משנה

אור לארבעה עשר,

אור לארבעה עשר - גרסינן:

בודקין את החמץ, לאור הנר.

לאור הנר - בגמרא (ז, ב) מפרש טעמא:

בודקין - שלא יעבור עליו בבל יראה ובבל ימצא:

כל מקום שאין מכניסין בו חמץ - אין צריך בדיקה.

ובמה אמרו:

ובמה אמרו - לקמן במתניתין:

"ב' שורות במרתף"? 

בית שמאי אומרים: ב' שורות על פני כל המרתף.

שתי שורות על פני כל המרתף - בגמרא (ח, ב) מפרש מאי היא:

ובית הלל אומרים: שתי שורות החיצונות שהן העליונות:

שתי שורות החיצונות כו' - מפרש בגמרא (שם):

גמרא

מאי "אור"?

רב הונא אמר: נגהי.

ורב יהודה אמר: לילי.

קא סלקא דעתך, דמאן דאמר [רב הונא]: "נגהי", נגהי ממש.

הכי גרסינן קא סלקא דעתך מאן דאמר נגהי נגהי ממש - כשיאיר השחר, שחרית של ארבעה עשר:

ומאן דאמר [רב יהודה]: "לילי", לילי ממש.

מאן דאמר לילי לילי ממש - לא גרסינן. דהא ודאי, "לילי" הוא ממש:

מיתיבי: [על ר' יהודא שאמר אור הוא לילי]  (בראשית מד, ג) "הבקר אור והאנשים שולחו". אלמא, "אור" יממא הוא?

הבקר אור - קא סלקא דעתך דהכי קאמר, ול"בקר" דהיינו "אור", כלומר ששמו אור, "האנשים שולחו":

מי כתיב: "האור בקר"?!

מי כתיב האור בקר - דלשתמע, ולאור דהיינו בקר. דתימצי לומר ד"אור" שם דבר הוא, וקרי לבקר "אור":

"הבקר אור" כתיב! כמאן דאמר: "צפרא נהר".

הבקר אור כתיב - האי "אור" לאו שם דבר הוא, אלא הבקר האיר "והאנשים שולחו", כמאן דאמר, "צפרא נהר". ולפי דרכו, לימדך הכתוב דרך ארץ מאחי יוסף, שהמתינו עד שהאיר המזרח, כדרב יהודה. אבל "אור" שהוא שם דבר, אינו אלא לילה:

וכדרב יהודה אמר רב.

דאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יכנס אדם בכי טוב, ויצא בכי טוב.

בכי טוב - היוצא לדרך, יכנס ערבית לבית מלון בעוד החמה זורחת, ולמחר ימתין עד הנץ החמה ויצא, ואז טוב לו. שהאור טוב לו. שנאמר באור, "כי טוב". ומה היא טובתו? מפני החיות ומפני הלסטים:

מיתיבי: [על ר' יהודא שאמר אור הוא לילי] (שמואל ב כג, ד) "וכאור בקר יזרח שמש". אלמא: "אור" יממא הוא?

וכאור בקר - השתא משמע לן דשם דבר הוא, והכי קאמר דוד, "וכאור" זה דהיינו "בקר", כן "יזרח שמש" לצדיקים. שיצאו מאפילתן לעולם הבא:

מי כתיב: "אור בקר"?!

מי כתיב אור בקר - דהיינו שם דבר, ונימא אור הוא בקר, וכן יזרח שמש:

"וכאור בקר" כתיב!

וכאור בקר כתיב - ואין זה שם דבר, אלא כמאיר של בקר, "יזרח שמש". כשמתחיל הבקר להאיר בעולם הזה, והוא חשך ואפל בעלות השחר. נוגה כזריחת השמש של עכשיו, תהיה אותה שעה, לצדיקים לעתיד לבא. לפי שיהא אור החמה גדול מאד. ואפילו עלות השחר שלה, יאיר כהנץ החמה של עכשיו: [היינו שלעתיד ה"אור בוקר"= האור בעלות השחר, שבעולם הזה הוא אפל אבל לעולם הבא האור הבוקר - יאיר ו"יזרח שמש" כהזריחה של הנץ החמה לצדיקים לעולם הבאו]

והכי קאמר: "וכאור בקר" בעולם הזה, כעין זריחת שמש - לצדיקים לעולם הבא.

מיתיבי: [על ר' יהודא שאמר אור הוא לילי] (בראשית א, ה) "ויקרא אלהים לאור יום", אלמא, "אור", יממא הוא?

הכי קאמר: למאיר ובא, קראו "יום".

למאיר ובא קראו יום - משעה שמתחיל להאיר. והאי אור לאו שם דבר הוא:

אלא מעתה: "ולחשך קרא לילה", למחשיך ובא, קרא לילה.

והא קיימא לן,

והא קיימא לן - בשמעתא קמייתא דברכות:

דעד צאת הכוכבים, יממא הוא?

עד צאת הכוכבים יממא - כדכתיב, "מעלות השחר ועד צאת הכוכבים", דעזרא (נחמיה ד):

אלא

אלא - תריץ הכי:

הכי קאמר: קרייה רחמנא לנהורא,

קריה רחמנא לנהורא כו' - האי "ויקרא" לאו קריאת שם הוא, דתימא שקרא את שם ה"אור", יום. אלא קרא לבריאה המאירה, שברא, מהוד מעטה לבושו:

ופקדיה אמצותא דיממא.

ופקדיה אמצותא דיממא - צוהו לשמש ביום. ולחושך צוה לשמש בלילה. קרא, כמלך שקרא לעבדו שיבא לפניו:

וקרייה רחמנא לחשוכא, ופקדיה אמצותא דלילה.

מיתיבי: [על ר' הונא שאמר אור הוא יום]  תהילים קמח, ג "הללוהו כל כוכבי אור", אלמא "אור" אורתא הוא?

הכי קאמר: "הללוהו כל כוכבים המאירים".

אלא מעתה, כוכבים המאירים הוא דבעו שבוחי, שאינן מאירין לא בעו שבוחי.

והא כתיב: תהילים קמח, ב "הללוהו כל צבאיו"?

אלא הא קמ"ל, דאור דכוכבים, נמי אור הוא.

הא קא משמע לן דאור כוכבים נמי אור הוא - לעולם כוכבים המאירים קאמר, ודקא קשיא לך, הא שאינן מאירין, לא? הא דנקט "כוכבי אור", לאו למעוטי כוכבים שאינן מאירין. דכל כוכבים יש להם אור, וליכא למעוטי מידי. וקרא אשמעינן, דאור כוכבים קרוי אור. ונפקא מינה, לנודר הנאה מן האור, שיאסר באורן של כוכבים:

למאי נפקא מינה?

לנודר מן האור.

[דתניא]: "הנודר מן האור - אסור באורן של כוכבים".

מיתיבי: [על ר' יהודא שאמר אור הוא לילה] (איוב כד, יד) "לאור יקום רוצח, יקטל עני ואביון, ובלילה יהי כגנב".