ולא ברכתי לפני כהן.
ולא ברכתי - בסעודה לפני כהן. דאמר מר (גיטין דף נט:) וקדשתו (ויקרא כא) - לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון:
ולא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה.
מתנותיה - הזרוע והלחיים והקיבה:
דא"ר יצחק א"ר יוחנן: אסור לאכול מבהמה שלא הורמו מתנותיה.
ואמר ר' יצחק: כל האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאילו אוכל טבלים.
ולית הלכתא כוותיה.
ולא ברכתי לפני כהן - למימרא דמעליותא היא?
והא א"ר יוחנן: כל תלמיד חכם שמברך לפניו אפילו כ"ג עם הארץ - אותו ת"ח חייב מיתה.
שנאמר: (משלי ח) כל משנאי אהבו מות.
אל תקרי: משנאי אלא: משניאי?
משניאי - שגורמין לבני אדם לשנאותו, שהרואה תלמיד חכם שפל לפני עם הארץ, אומר: אין נחת רוח בתורה:
כי קאמר איהו: בשוין.
שאלו תלמידיו את רבי נחוניא בן הקנה במה הארכת ימים?
אמר להם: מימי לא נתכבדתי בקלון חברי.
לא נתכבדתי כו' - מפרש לה ואזיל:
ולא עלתה על מטתי קללת חברי.
וותרן בממוני הייתי.
לא נתכבדתי בקלון חברי - כי הא דרב הונא דרי[1] מרא אכתפיה.
מרא - פורי"ש בלעז:
אתא רב חנא בר חנילאי וקא דרי מיניה.
וקא שקיל מיניה - לכבדו וישאנה הוא:
א"ל: אי רגילת דדרית במאתיך - דרי,
דרית במאתיך - שאתה נושא כלי כזה בעירך:
ואי לא - אתייקורי אנא בזילותא דידך לא ניחא לי.
ולא עלתה על מטתי קללת חבריה - כי הא דמר זוטרא, כי הוה סליק לפורייה אמר: שרי ליה לכל מאן דצערן.
וותרן בממוני הייתי - דאמר מר: איוב וותרן בממוניה הוה, שהיה מניח פרוטה לחנוני מממוניה[2].
שאל ר"ע את רבי נחוניא הגדול: במה הארכת ימים?
אתו גווזי וקא מחו ליה.
גווזי - סריסין היו, עבדים משרתים אותו, וקא מחו ליה לר"ע, סבורין היו שהיה קץ בחייו:
סליק, יתיב ארישא דדיקלא.
א"ל[3]: רבי אם נאמר: (במדבר כח, ד[4]) כבש למה נאמר: אחד?
אם נאמר כבש - את הכבש אחד תעשה בבקר:
אמר[5] להו: צורבא מדרבנן הוא, שבקוהו.
אמר ליה[6]: אחד - מיוחד שבעדרו.
א"ל:[7] מימי לא קבלתי מתנות.
ולא עמדתי על מדותי.
ולא עמדתי על מדותי - לשלם גמול רע למי שציערני:
וותרן בממוני הייתי.
לא קבלתי מתנות - כי הא דר' אלעזר: כי הוו משדרי ליה מתנות מבי נשיאה - לא הוה שקיל.
כי הוה מזמני ליה - לא הוה אזיל.
אמר להו: לא ניחא לכו דאחיה?!
דכתיב: (משלי טו) שונא מתנות יחיה.
ר' זירא: כי הוו משדרי ליה מבי נשיאה - לא הוה שקיל.
כי הוה מזמני ליה - אזיל.
אמר: אתייקורי דמתייקרי בי.
ולא עמדתי על מדותי - דאמר רבא: כל המעביר על מדותיו, מעבירין ממנו כל פשעיו.
שנאמר: (מיכה ז) נושא עון ועובר על פשע - למי נושא עון? - למי שעובר על פשע.
שאל רבי את ר' יהושע בן קרחה: במה הארכת ימים?
א"ל: קצת בחיי.
אמר לו: רבי תורה היא וללמוד אני צריך.
ללמוד אני צריך - אולי אוכל לקיים:
א"ל: מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע.
דאמר ר' יוחנן: אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע.
שנאמר: (מלכים ב ג[8]) לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך.
לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך - אלישע אמר כן ליהורם:
ר"א אמר: עיניו כהות.
שנאמר: (בראשית כז) ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות - משום דאסתכל בעשו הרשע.
והא גרמא ליה?!
והאמר ר' יצחק: לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה.
שנאמר: (בראשית כ) הנה הוא לך כסות עינים אל תקרי כסות אלא כסיית עינים?
הא והא גרמא ליה.
רבא אמר מהכא: (משלי יח[9]) שאת פני רשע לא טוב.
בשעת פטירתו[10] א"ל: [רבי]: ברכני.
א"ל: יהי רצון שתגיע לחצי ימי.
ולכולהו לא?
אמר לו: הבאים אחריך בהמה ירעו?!
הבאים אחריך בהמה ירעו - בתמיה? אין טוב לך לחיות ימים רבים כמוני, שא"כ לא יטלו בניך בגדולתך, ואתה נשיא והם כל ימיהם יהיו הדיוטות:
אבוה בר איהי ומנימן בר איהי: חד אמר: תיתי לי דלא אסתכלי בכותי.
וחד אמר: תיתי לי דלא עבדי שותפות בהדי כותי.
שאלו תלמידיו את ר' זירא: במה הארכת ימים?
אמר להם: מימי לא הקפדתי בתוך ביתי.
ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני.
ולא הרהרתי במבואות המטונפות.
הרהרת - דברי תורה:
ולא הלכתי ד"א בלא תורה ובלא תפילין.
בלא תורה - גרסתי שגורה בפי תמיד:
ולא ישנתי בבית המדרש, לא שינת קבע ולא שינת עראי.
ולא ששתי בתקלת חבירי.
ולא קראתי לחבירי [בחכינתו].
(בחניכתו) - אם כינו שם לחבירו לגנאי: ואמרי לה (בחכינתו) אפילו אותו כינוי שמסודר ובא לו ממשפחתו שם דופי כמו כתב חניכתו וחניכתה דמסכת גיטין (דף פז:):
ואמרי לה [בחניכתו]:
משנה
ועוד א"ר יהודה[11]: בית הכנסת שחרב:
אין מספידין בתוכו.
ואין מפשילין בתוכו חבלים.
מפשילין חבלים - והוא הדין לכל מלאכות, אלא לפי שהפשלת חבלים צריך מקום מרווח פנוי, ובית הכנסת גדול הוא וראוי ומספיק לכך:
ואין פורשין לתוכו מצודות.
ואין שוטחין על גגו פירות.
ואין עושין אותו קפנדריא.
שנאמר: (ויקרא כו[12]) והשמותי את מקדשיכם - קדושתן אף כשהן שוממין.
עלו בו עשבים - לא יתלוש, מפני עגמת נפש:
מפני עגמת נפש - מניחין בו עשבים, כדי שתהא עגמת נפש לרואיהן, ושיזכירו את ימי בניינו, ואת שהיו רגילין להתאסף שם - יבקשו רחמים שיחזרו לקדמותו:
גמרא
ת"ר: בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש:
אין אוכלין בהן
אין אוכלין בהן כו'. ולא גרסינן ו[13]אין אוכלין בהן - דכולהו פירושא דקלות ראש הן, לשון קלות שמקילין אותה:
ואין שותין בהן