צורת הדף באתר היברובוקס

דהא עצים ואבנים בעלמא לא מטמאו.

דהא עצים - פשוטי כלי עץ לא מקבלי טומאה:

והכא מטמאו.

ורבי אמר: אצטריך

ורבי אמר אצטריך - כלומר אע"ג דיליף טומאה דגופיה מטומאה דלאו גופיה לדבר הרשות מוצוה הכהן - איצטריך ביום הראות בו:

דאי כתב רחמנא: וביום הראות בו - הוה אמינא לדבר מצוה אין - לדבר הרשות לא.

כתב רחמנא: וצוה הכהן.

ואי כתב רחמנא: וצוה הכהן - הוה אמינא הני אין דלאו טומאה דגופיה.

אבל טומאה דגופיה - אימא מיחזא חזיא ליה

אבל טומאה דגופיה אימא לא - דלא יליף טומאה דגופיה מטומאה דלאו גופיה לדבר הרשות מוצוה הכהן, דהוה אמינא חידוש הוא - קמ"ל: וביום הראות דהיינו טומאה דגופיה דממתינין לו לדבר מצוה. והואיל ואשכחן דממתינין לו לטומאה דגופיה מיהא לדבר מצוה אית ליה נמי כח למילף מוצוה הכהן דממתינין לטומאה דגופיה לדבר הרשות נמי, אף על גב דחידוש הוא:

צריכא.

Audio  Video

אמר מר: יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו.

מאי משמע?

אמר אביי: א"כ ליכתוב רחמנא: ביום - מאי: וביום - שמע מינה יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו.

רבא אמר: כולה קרא יתירא הוא.

כולה קרא יתירא - כלומר כולה תיבה: דביום הראות קרא יתירא:

דא"כ לכתוב רחמנא: ובהראות - מאי: וביום - שמע מינה יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו.

ואביי?

ההוא מיבעי ליה ביום ולא בלילה.

ורבא: ביום ולא בלילה מנא ליה?

נפקא ליה (ויקרא יג): מלכל מראה עיני הכהן.

מראה עיני הכהן - משמע ביום שיכול לראות:

ואביי?

ההוא מיבעי ליה למעוטי סומא באחת מעיניו.

ורבא נמי מיבעי ליה להכי?

אין הכי נמי.

ואלא ביום ולא בלילה מנא ליה?

נפקא ליה (ויקרא יד): מכנגע נראה לי בבית - לי ולא לאורי.

לי ולא לאורי - שאין צריך לאור הנר, דהיינו ביום. ובההוא שעתא נמי: ובא הכהן - אלמא דאין רואין אלא ביום:

ואביי?

אי מהתם, הוה אמינא הני מילי טומאה דלאו דגופיה, אבל טומאה דגופיה, אפילו לאורו נמי -

קא משמע לן:

קמ"ל - וביום הראות בו - דבו היינו טומאה דגופיה:

משנה

ועוד אמר ר' מאיר: מלקט אדם עצמות אביו ואמו

מלקט אדם עצמות אביו ואמו - ומוליכן למקום אחר לקוברן בקברות אבותם:

- מפני ששמחה היא לו.

מפני ששמחה היא לו - שקוברן בקברי אבותיו ולא מצטער במועד:

ר' יוסי אומר: אבל הוא לו.

ר' יוסי אומר - לא ילקט מפני שאבל הוא לו:

לא יעורר אדם על מתו.

לא יערער על מתו - אם מת לו מת חדש או חדשים קודם המועד - לא יערער. מפרש בגמ': כד הדר ספדנא במערבא, כלומר: שלא ישכור ספדן לחזור על קרוביו לומר בכו עמי כל מרי נפש:

ולא יספידנו

לא יספידנו - שאם מת לו מת בתוך שלשים יום לפני הרגל - לא ישכור ספדן להספידו. ושלשים יום אתרוייהו קאי. וטעמא דשלשים יום מפרש בגמ':

קודם לרגל שלשים יום:

גמרא

ורמינהו: המלקט עצמות אביו ואמו - הרי זה מתאבל עליהם כל היום.

הרי הוא מתאבל עליהן - וקשיא לרבי מאיר דאמר: מפני ששמחה היא לו:

ולערב אין מתאבל עליהן.

ואמר רב חסדא: אפילו צרורין לו בסדינו.

אפילו צרורין בסדינו - שאינו מלקטן ואינו רואה אותן - הרי זה מתאבל כל זמן שלא נקברו:

אמר אביי: אימא: מפני ששמחת הרגל עליו:

מפני ששמחת הרגל עליו - כלומר הרבה הוא עוסק בשמחת הרגל ואינו מצטער במלקט עצמות אביו ואמו:

ולא יערער על מתו:

מאי: לא יערער על מתו?

אמר רב: כד הדר ספדנא במערבא אמרי: יבכון עמיה כל מרירי ליבא:

יבכון עמיה - (אפילו) הכי אסור למימר במועד היינו לא יעורר על מתו:

קודם הרגל שלשים יום:

מאי שנא שלשים יום?

אמר רב כהנא אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שכינס מעות לעלות לרגל, ובא ספדן ועמד על פתח ביתו, ונטלתן אשתו ונתנתן לו, ונמנע ולא עלה.

אמר רב (נחמן) מעשה כו' - כלומר שהיו לו מעות מזומנין לצורך לעלות לרגל, ונתנתן אשתו להספדנים ונמנע מלעלות לרגל:

באותה שעה אמרו: לא יעורר על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום.

ושמואל אמר: