משנה
מי שהפך את זיתיו
מי שהפך את זיתיו - שהזמינן ליתנם על גבי הבד להוציא מהן שמן[1]:
ואירעו אבל
ואירעו אבל - בשאר ימות השנה, שלא סמוך לרגל, ואינו יכול ליתנם על גבי הבד, לפי שאבל אסור בעשיית מלאכה:
או אונס
או אונס - היינו מילתא אחריתי, כלומר מי שהפך את זיתיו לפני הרגל, ואירעו אונס, ולא היה יכול ליתנם על גבי בית הבד ובא הרגל:
או שהטעוהו פועלים
או שהטעוהו פועלים - שהשכיר ליתנם על גבי בית הבד קודם הרגל ולא באו:
טוען קורה ראשונה
טוען קורה ראשונה - כלומר נותנן על גבי בית הבד ברגל, וסוחט עליהן הקורה פעם אחת, דאי לא עביד הכי איכא פסידא יתירא:
ומניחה לאחר המועד
ומניחה - בו שלא יסחוט יותר עד לאחר המועד:
דברי ר' יהודה.
רבי יוסי אומר: זולף וגומר וגף כדרכו:
זולף וגומר כדרכו - כלומר נותנו על גבי בית הבד וסוחט הכל. כל מידי דשפוך קרי זילוף:
גמרא
פתח באבל וסיים במועד
פתח באבל וסיים במועד - דקתני: מי שהפך את זיתיו ואירעו אבל - ולא פירש אם יכול לטעון קורה באבילות אם לא אלא מילי דמועד קא פריש, דכי אירע לו קודם המועד אונס - טוען קורה ראשונה במועד:
אמר רב שישא בריה דרב אידי: זאת אומרת דברים המותרין במועד, אסורים בימי אבלו.
אסור בימי אבלו - כלומר להכי לא פריש - דאסור לו לטעון אפילו קורה ראשונה בימי אבלו:
רב אשי אמר: לא מיבעיא קאמר.
לא מיבעיא בימי אבלו דמדרבנן הוא, ושרי.
לא מבעיא בימי אבלו - דאין אסור במלאכה אלא מדרבנן דשרי לטעון קורה ראשונה:
אלא אפילו במועד דאיסור מלאכה מדאורייתא
אלא אפילו - חולו של מועד דאסירא ביה מלאכה מדאורייתא, דכתיב (שמות כג): את חג המצות תשמור שבעת ימים לימד על כל החג שהוא אסור:
- במקום פסידא שרו רבנן.
במקום פסידא שרו רבנן - לטעון קורה ראשונה:
תניא כוותיה דרב שישא בריה דרב אידי:
"אלו דברים העושין לאבל בימי אבלו:
העושין לאבל - אחרים אבל הוא עצמו אינו רשאי:
זיתיו הפוכין - טוענין לו.
וזיתיו הפוכין - נותנין אותן על בית הבד וטוענין לו קורה ראשונה. אבל הוא עצמו אינו עושה, היינו כרב שישא דאמר דברים המותרין בחוש"מ אסורין בימי אבלו:
וכדו לגוף,
כדו לגוף - מגופת החבית:
ופשתנו - להעלות מן המשרה.
ופשתנו להעלות מן המשרה - כל הני אית בהו פסידא אי לא עביד להו:
וצמרו - להעלות מן היורה.
ומרביצים שדהו משתגיע עונת המים שלו.
משתגיע עונת המים שלו - כשהגיע זמנו להשקות השדה, שכך היו נוהגין כל אחד ואחד משקה כל השדות שבבקעה איש יומו או שבוע אחד:
ר' יהודה אומר: אף זורעין לו שדה ניר.
שדה ניר - שדה חרושה:
ושדה העומדת לפשתן.
שדה העומדת לפשתן - שאם לא תזרע עכשו מכאן ואילך אינו ראוי לפשתן:
אמרו לו: אם לא תזרע בבכיר - תזרע באפל.
אמרו לו - לא תזרע שדה ניר ושדה פשתן שאם לא תזרע בבכיר בשדה ניר תזרע באפל ולא הוי פסידא יתירא:
אם לא תזרע פשתן - תזרע ממין אחר.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: זיתיו הפוכין, ואין שם אומן אלא הוא.
כדו לגוף, ואין שם אומן אלא הוא.
פשתנו להעלות מן המשרה, וצמרו להעלות מן היורה, ואין שם אומן אלא הוא.
- הרי זה יעשה בצינעא.
יתר על כן אמר רבן שמעון בן גמליאל: אם היה אומן לרבים, וספר, ובלן לרבים
בלן - שומר בית המרחץ ומשמשן בבית המרחץ ונוטל מכל אחד שכרו:
והגיע עת הרגל
ואין שם אומן אלא הוא - הרי זה יעשה.
והגיע עת הרגל - שהכל צריכין לו - הרי זה יעשה, כיון דאית ליה פסידא ואיכא נמי צורך רבים. ול"ג הכא: בצינעא - דהא רבים הוא:
האריסין
האריסין - מקבלי השדות לשנים לשליש ולרביע:
והחכירין[2]
והקבלנין
והקבלנים - שקיבלו לשומרה לזמן פלוני בסכום כך וכך בין יהיה הרבה או מעט - הרי אלו יעשו אחרים בשבילם:
הרי אלו יעשו אחרים בשבילן[3].
החמרין הגמלין והספנין - הרי אלו לא יעשו.
הגמלים והספנים הרי אלו לא יעשו - לא ישכירו לכתחילה, לפי שהמלאכה שלהם הוא:
ואם היו מוחכרין או מושכרין אצל אחרים - הרי אלו יעשו.
ואם היו מוחכרין או מושכרין - הם או בהמתם אצל אחרים למהלך חדש או חדשים - הרי אלו יעשו הם לעצמן ולא יפסידו כל שכרן ובעלים נמי לא יפסידו. והכא לא קתני על ידי אחרים שהרי הן בעצמן מושכרין אבל אריסים אפשר להם על ידי אחרים בעבודת קרקע:
שכיר יום אפילו בעיר אחרת
שכיר יום - אחד, ואפילו בעיר אחרת ואין יודעין שם שהוא אבל, וליכא משום מראית העין:
לא יעשה.
לא יעשה - הואיל ובידו לחזור כדאמרינן (ב"ק דף קט"ז:) פועל כחוזר ואפילו בחצי היום וליכא פסידא כולי האי:
היתה מלאכת אחרים בידו
אם היתה מלאכת אחרים בידו - בביתו כגון בגד לארוג - הואיל וברשותיה לגומרו לאחר זמן - הרי אלו לא יעשו:
- אע"פ שבקיבולת לא יעשה"?
ואע"פ שבקיבולת - אחרים היא שקיבל עליו לצמיתות אותו בגד לאורגו בכך וכך:
אף על פי שבקיבולת.
קיבולת - לעשות בכך וכך (שרי):
ולא מיבעיא שאינה קיבולת?
אדרבה, קיבולת כדידיה דמי?
כדידיה דמיא - ואסור. אבל שאינה קיבולת דלא הוה כדידיה - שרי:
אלא אימא: בין קיבולת בין שאינה קיבולת - לא יעשה.
היתה מלאכתו[4] ביד אחרים
- בביתו לא יעשו
בביתו - של אבל - לא יעשו אותו משום חשד, שיאמרו הוא בעצמו מסייע במלאכה. אי נמי שלא יאמרו בימי אבלו השכירו לזה הפועל:
בבית אחר - יעשו.
מריון בריה דרבין, ומר בריה דרב אחא בריה דרבא:
הוה להו ההוא גמלא דתורא בהדי הדדי
גמלא - צמד בקר בין שניהם שור אחד לזה ושור אחד לזה:
איתרעא ביה מילתא במר בריה דרב אחא בריה דרבא
איתרע ביה מילתא - אבילות:
ופסקיה לגמליה
פסקיה לגמליה - הפסיק שורו מן הצמד ולא שלחו לחרוש בשדה לפי שהיה אבל ומצווה על שביתת בהמתו מדרבנן:
אמר רב אשי: גברא רבה כמר בריה דרב אחא עביד הכי?!
נהי דלפסידא דידיה לא חייש
להפסד דידיה לא חייש - דלא קא מעבד ארעא מגמליה משום דאבל הוא:
אדאחרים לא חייש?!
לפסידא דאחריני - כגון מריון לא חייש?! דלא קא משדר לגמליה הוי ליה פסידא, דלא הוה ליה בהמה לחרוש. וכיון דשרי, כדתניא: אם היו מוחכרין וכו' הוה ליה למיחש אפסידא דחבריה:
והא תניא: אם היו מושכרין או מוחכרין אצל אחרים הרי אלו יעשו[5].
והוא סבר
הוא סבר - מר בריה דרב אחא:
אדם חשוב שאני
אדם חשוב שאני - דהא והא, אסור לדידיה למיעבד[6]: