והתניא:
והתניא - סיועא:
מביאין כלים מבית האומן, כגון כד מבית הכדר, וכוס מבית הזגג.
אבל לא צמר מבית הצבע, ולא כלים מבית האומן.
כד וכוס לצורך המועד הן, אבל צמר וכלים אין צורך המועד:
ואם אין לו מה יאכל - נותן לו שכרו ומניחו אצלו.
ואם אין לו - לאומן מה יאכל נותן לו שכרו:
ואם אינו מאמינו - מניחו בבית הסמוך לו.
ואם חושש להם שמא יגנבו - (מפנן לחצר אחרת.
מפנן לחצר אחרת ואם אינו מאמינו - בחצר אחרת:
ואם אינו מאמינו) - מביאן בצנעה בתוך ביתו.
מביאן לתוך ביתו - אלמא בשאינו מאמינו מביאן:
תרצת מביאין, מוליכין קשיא?
מוליכין קשיא - דקתני מתני' דפעמים מוליכין ומתני' דהכא קתני אין מביאין כל שכן דאין מוליכין וליכא לתרץ באין מאמינו דמוליכין מאי מאמינו שייך:
דקתני: אין מביאין וכל שכן שאין מוליכין?
אלא מחוורתא כדשניין מעיקרא:
כדשניין מעיקרא - כאן בארבעה עשר כאן בחולו של מועד:
משנה
מחפין
מחפין - מכסין:
את הקציעות בקש.
רבי יהודה אומר: אף מעבין.
מוכרי פירות כסות וכלים - מוכרים בצנעה לצורך המועד.
הציידין, והדשושות,
הדשושות - שדשין וכותשין חיטין לדייסא:
והגרוסות
והגרוסות - שטוחנין פולין לגריסין:
- עושין בצנעה לצורך המועד.
בצנעה - שמא יאמרו זה לוקח שלא לצורך המועד:
רבי יוסי אומר: הם החמירו על עצמן:
גמרא
פליגי בה רבי חייא בר אבא ורבי אסי, ותרוייהו משמיה דחזקיה ורבי יוחנן.
חד אמר: מחפין - אקלושי.
אקלושי - שמכסהו בענפים מרוחקין זה מזה דלא הוי כסוי גמור:
מעבין - אסמוכי.
אסמוכי - הענפים סומך זה לזה דהוי כסוי גמור:
וחד אמר: מחפין בין אקלושי בין אסמוכי.
מעבין - עושה אותו כמין כרי.
כמין כרי - מכנסין אותן ביחד כדי שיהו נוחין לכסות:
תניא נמי הכי: מעבין עושה אותו כמין כרי, דברי ר' יהודה:
מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה וכו':
איבעיא להו: הן החמירו על עצמן דלא הוו עבדי כלל.
החמירו על עצמם דלא עבדי כלל - ולחומרא:
או דלמא דהוו עבדי בצנעה?
או דלמא - החמירו על עצמן לעשות בצנעה מדעתן ואם רוצין לעשות בפרהסיא עושין ולקולא:
ת"ש: מוכרי פירות כסות וכלים - מוכרין בצנעה לצורך המועד.
ר' יוסי אומר: תגרי טבריא הן החמירו על עצמן שלא יהו מוכרין כל עיקר.
צדי חיות ועופות ודגים - צדין בצנעה לצורך המועד.
רבי יוסי אומר: צדי עכו הן החמירו על עצמן שלא יהו צדין כל עיקר.
דשושי
דשושי - דשי תבואה איכא דאמרי דשושי המשברין תבואה חדא לשנים ושורין במים כו':
חילקא טרגיס וטיסני - דוששין בצנעה לצורך המועד.
ר' יוסי אומר: דשושי ציפורי הן החמירו על עצמן שלא יהו דוששין כל עיקר.
אמר אביי:
חילקא - חדא לתרתי.
טרגיס - חדא לתלת.
טיסני - חדא לארבעה.
כי אתא רב דימי אמר: כונתא.
כונתא - כוסמת שלותתין אותן היינו חילקא:
מיתיבי: חילקא טרגיס וטיסני - טמאין בכל מקום.
טמאים בכל מקום - מקבלין טומאה בין בכפרים בין בכרכים דקיימא לן (פסחים דף מ.) סולת של בני כרכים מקבלת טומאה שהוכשרה במים ובני כפרים אין מקפידין אסולת נקיה ללתות במים וסולת שלהן טהור שלא הוכשר מעולם אבל חילקא טמאין בכל מקום אפילו בכפרים דאי אפשר להם בלא לתיתה משום הכי טמאין דהא מיתכשר דשרי להו במיא:
בשלמא למ"ד חדא לתרתי לתלת ולארבעה - משום הכי טמאין בכל מקום, דאתכשור.
אלא למ"ד כונתא - אמאי טמאין בכל מקום, הא לא איתכשור?
כגון דמיקלפן, דאי לאו דשרא להו במיא לא הוה מיקלפא.
ואמאי קרי ליה: חילקא? - דשקל חלקיהו.
דשקיל חלקייהו - כלומר כשנוטל הקליפה והוי חלק:
מיתיבי: הנודר מן הדגן - אסור אף בפול המצרי יבש.
ומותר בלח, ומותר באורז, בחילקא, וטרגיס וטיסני.
בשלמא למ"ד: חדא לתרתי חדא לתלת וחדא לארבעה - שפיר, דנפקו להו מתורת דגן.
אלא למ"ד: כונתא - דגן מעליא הוא?
קשיא.
רב הונא שרא להו להנהו כרופייתא
כרופייתא - מוכרי בשמים:
למיזל לזבוני כי אורחייהו בשוקא.
איתיביה רב כהנא: חנות פתוחה לסטיו - פותח ונועל כדרכו.
חנות פתוח לסטיו פותח ונועל כדרכו - הואיל ואינו פתוח לרה"ר כשאר חנויות:
פתוחה לרה"ר - פותח אחת ונועל אחת.
פותח דלת אחד ונועל דלת אחד - אבל כדרכו לא אינו מוכר כדרכו:
וערב יום טוב האחרון של חג מוציא ומעטר את שוקי העיר בפירות בשביל כבוד י"ט האחרון.
מפני כבוד י"ט האחרון אין - שלא מפני כבוד י"ט לא?
לא קשיא.
הא בפירי
הא בפירי - שיש לחשוד שקונה לצורך ימות השנה:
הא בתבלין:
בתבלין - מוכר כדרכו כגון כרוב וכרשינין הכל יודעין דלצורך המועד הן וליכא חשדא שאין ראוין להתקיים הלכך אפי' בפרהסיא מותר:
הדרן עלך מי שהפך
פרק ג - ואלו מגלחין
משנה
ואלו מגלחין במועד:
הבא ממדינת הים,
ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים כו' - במועד - לפי שהיה אנוס שלא היה יכול לגלח קודם:
ומבית השביה,
והיוצא מבית האסורין,
והמנודה שהתירו לו חכמים.
וכן מי שנשאל לחכם והותר.
ומי שנשאל לחכם - שנדר שלא לגלח ושאל לחכם במועד:
והנזיר[1] והמצורע מטומאתו לטהרתו[2].
מטומאתו לטהרתו - נזיר טמא כשעלה מטומאתו ושוב אינו משמר נזרו ומגלח, וכן מצורע שעלה מטומאתו - מגלח ברגל לפי שלא היה להם פנאי לגלח קודם הרגל:
ואלו מכבסין במועד:
הבא ממדינת הים,
ומבית השביה,
והיוצא מבית האסורין.