דף כ,א גמרא שמגרשה בגט ומחזירה התם נמי לימא ויבמה עדיין יבומין הראשונים עליה ותיבעי חליצה שאני התם דאמר קרא (דברים כה) ולקחה לו לאשה כיון שלקחה נעשית כאשתו לכל דבר אי הכי הכא נמי הא כתב רחמנא (דברים כה) ויבמה ומה ראית מסתברא שדי היתירא אהיתירא ושדי איסורא אאיסורא ולר' שמעון דאמר הואיל ובא ומצאה בהיתר ולא עמדה עליו שעה אחת באיסור אלא מעתה אחותו מאמו שנשאה אחיו מאביו ואחר כך נולד אח ומת תתייבם הואיל ובא ומצאה בהיתר איסור אחותו להיכן אזל הכא נמי איסור אחיו שלא היה בעולם להיכן אזל האי איסורא דלית ליה היתירא האי איסורא דאית ליה היתירא:
משנה כלל אמרו ביבמה: כל שהיא איסור ערוה - לא חולצת ולא מתייבמת.
איסור מצוה ואיסור קדושה - חולצת ולא מתייבמת.
אחותה שהיא יבמתה - חולצת או מתייבמת.
איסור מצוה - שניות מדברי סופרים.
איסור קדושה - אלמנה לכ"ג, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, ובת ישראל לנתין וממזר:
גמרא כלל לאתויי מאי אמר רפרם בר פפא לאתויי צרת אילונית וכדרב אסי ואיכא דאמרי כל שאיסורה איסור ערוה הוא דאסירא צרתה הא לא איסורה איסור ערוה צרתה לא אסירא למעוטי מאי אמר רפרם למעוטי צרת אילונית ודלא כרב אסי:
אחותה שהיא יבמתה: אחותה דמאן אילימא דאיסור מצוה כיון דמדאורייתא רמיא קמיה פגע באחות זקוקתו אלא אחותה דאיסור ערוה:
איסור מצוה שניות: אמאי קרי ליה איסור מצוה אמר אביי מצוה לשמוע דברי חכמים:
איסור קדושה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט: ואמאי קרי להו איסור קדושה? דכתיב (ויקרא כא) קדושים יהיו לאלהיהם.
תניא רבי יהודה מחליף איסור מצוה - אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט.
ואמאי קרי ליה איסור מצוה דכתי' (ויקרא כז) אלה המצות.
איסור קדושה - שניות מדברי סופרים.
ואמאי קרי ליה איסור קדוש'ה?
אמר אביי כל המקיים דברי חכמים נקרא קדוש.
א"ל רבא וכל שאינו מקיים דברי חכמים קדוש הוא דלא מיקרי רשע נמי לא מיקרי.
אלא אמר רבא קדש עצמך במותר לך: אלמנה לכהן גדול: קפסיק ותני לא שנא מן הנשואין ולא שנא מן האירוסין בשלמא מן הנשואין עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה אלא מן האירוסין לא תעשה גרידא הוא יבא עשה וידחה לא תעשה אמר רב גידל אמר רב אמר קרא (דברים כה) ועלתה יבמתו השערה שאין ת"ל יבמתו מה תלמוד לומר יבמתו יש לך יבמה אחת שעולה לחליצה ואינה עולה לייבום ואיזו זו חייבי לאוין ואימא חייבי כריתות אמר קרא (דברים כה) אם לא יחפוץ האיש לקחת הא חפץ מייבם כל העולה לייבום עולה לחליצה וכל שאין עולה לייבום אינו עולה לחליצה א"ה חייבי לאוין נמי הא רבי רחמנא יבמתו ומה ראית
שמגרשה בגט - ואינה צריכה חליצה ואם רצה להחזיר מחזירה ולא אמרינן מצוה רמיא רחמנא עליה ועבדה ומהשתא תיקו עליה באיסור אשת אח:
לימא - עדיין יבומין הראשונים עליה ותיבעי חליצה:
שדי היתרא - למדרש ולקחה דלא תיבעי חליצה:
אהיתרא - היכא דכולה מילתא היתר כגון במייבם אשת אח:
ושדי איסורא - למדרש ויבמה עדיין יבומין עליה:
אאיסורא - היכא דאיכא צד איסור כמו באשת אחיו שלא היה בעולמו:
אחותו מאמו שנשאה אחיו מאביו - קודם לידתו של זה וכשנולד זה מצאה נשואה לאחיו תתייבם לו כשימות זה דהא מצאה בהיתר ייבום:
איסור אחותו לית ליה היתר - אבל איסור אשת אח אית ליה היתר כשאין לו בנים הילכך כשמת ראשון בלא בנים פקע איסורו לגבי שני ונשאה והשלישי מכח שני בא:
מתני' לא חולצת ולא מתייבמת - צרתה וכ"ש היא:
איסור מצוה - מפרש להו ואזיל:
אחותה - של ערוה כשהיא יבמתה כגון שנפלו שתי אחיות משני אחין האחת אסורה משום ערוה כגון שהיא כלתו או חמותו:
או חולצת או מתייבמת - אחות הערוה דלא פגע באחות זקוקתו משום דערוה לאו זקוקתו היא:
שניות - שניות לעריות שגזרו סופרים עליהם ובגמ' מפרש לה: לשון מצוה וקדושה מפרש בגמרא:
אלמנה לכ"ג - שמת אחיו ההדיוט ונפלה אלמנתו לפניו:
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט - שעבר אחיו המת ונשא חלוצה וגרושה וכשמת צריכה חליצה שהרי תופסים לו בה קידושין דקידושין תופסים בחייבי לאוין אבל יבומי לא שהרי אסורה לו לזה שהוא כהן ואפטורי בולא כלום לא דלא אלים לאו למיפטרה דילפי' מאחות אשה בפ"ק (דף ג:):
גמ' לאיתויי צרת אילונית כרב אסי - בפ"ק (דף יב.) דלא חולצת ולא מתייבמת דערוה קרינן בה באילונית דמיעטה קרא מאשר תלד וקיימא עליה באיסור אשת אח הילכך צרתה צרת ערוה:
אלה המצות - בסוף ספר תורת כהנים ומשמע דאכול' ספרא קאי וכל אזהרת כהנים התם כתיבא:
קדש עצמך - לעמוד ולהזהר:
אף במותר לך - להוסיף עליהם שניות המותר לך על העריות כדי שלא תבא לידי עריות האסורות מן התורה:
קפסיק ותני - אלמנה לכ"ג לא שנא נפלה לפניו מן הנשואין דהיינו תרתי לגריעותא חדא דאלמנה היא ואיכא לאו דאלמנה לא יקח ועוד דבעולה היא ואיכא איסור עשה לגביה דכתיב אשה בבתוליה יקח ולא בעולה ולאו הבא מכלל עשה עשה:
ולא שנא - נפלה לפניו מן האירוסין ועודה בתולה דליכא אלא לאו דאלמנה:
יבא עשה - דיבמה יבא עליה:
ועלתה השערה מצי למכתב - דהא כתיב ברישא דקרא לקחת את יבמתו מה ת"ל יבמתו:
יש לך יבמה כו' - דאם כתב ולא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה השערה הוה משמע דההיא דקרינא ביה לקחת הוא דקא מצרכה רחמנא ועלתה השערה לחלוץ אבל חייבי לאוין דלא קרינן בהו לקחת לא קרינן בה ועלתה להכי הדר כתב יבמתו למימר דיש לך יבמה אחרת שעולה השערה לחלוץ ואע"ג דלא כתיב בה לקחת שאין עולה לייבום:
אימא חייבי כריתות - נמי לילף מהכא דליבעי חליצה ואמאי פטרינן לגמרי:
תפסי בה קידושין - הילכך קרינן ביה לקחת בדיעבד אבל חייבי כריתות לא תפסי בהו קידושין ואפי' עבר האי יבם ונסבה לאו קיחה היא: