ואיבעית אימא משום דלא נשיב להו רוח צפונית.
דתניא: כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית.
מאי טעמא?
איבעית אימא משום דנזופים הוו.
ואי בעית אימא דלא נבדור ענני כבוד.
א"ר פפא הלכך יומא דעיבא ויומא דשותא לא מהלינן ביה ולא מסוכרינן ביה.
והאידנא דדשו בה רבים (תהילים קטז) שומר פתאים ה':
ת"ר כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי הלילה. שנא' (שמות יב) ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו'.
מאי תלמודא? הא קמ"ל דעת רצון מילתא היא.
א"ר הונא דבר תורה משוך אוכל בתרומה ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל.
מיתיבי משוך צריך שימול?
מדרבנן.
ודקארי לה מאי קארי לה? הא "צריך" קתני?
קטעי בסיפא. ר' יהודה אומר לא ימול מפני שסכנה היא לו. אמרו לו: והלא הרבה מלו בימי בן כוזיבא והולידו בנים ובנות. שנאמר (בראשית יז) המול ימול אפי' מאה פעמים. ואומר (בראשית יז) את בריתי הפר לרבות את המשוך.
מאי ואומר וכי תימא האי המול ימול לרבות ציצין המעכבים את המילה ת"ש את בריתי הפר לרבות את המשוך.
הוא סבר מדקא נסיב לה הש"ס קרא דאורייתא היא ולא היא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא.
מיתיבי טומטום אין אוכל בתרומה נשיו ועבדיו אוכלין משוך ונולד כשהוא מהול הרי אלו אוכלים אנדרוגינוס אוכל בתרומה ואין אוכל בקדשים טומטום אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים.
קתני מיהת משוך ונולד כשהוא מהול הרי אלו אוכלין תיובתא דרב הונא תיובתא.
אמר מר טומטום אינו אוכל בתרומה נשיו ועבדיו אוכלים.
נשיו לטומטום מנא ליה?
אילימא דקדיש דתניא טומטום שקידש קדושיו קדושין נתקדש קדושיו קדושין?
אימר דאמר לחומרא לקולא מי אמרינן? ספק אשה הוא ואין אשה מקדשת אשה?
אמר אביי כשביציו ניכרות מבחוץ.
רבא אמר מאי נשיו - אמו.
אמו פשיטא?
מהו דתימא מוליד מאכיל שאין מוליד אינו מאכיל קמ"ל.
ת"ש טומטום אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים.
בשלמא לאביי תנא רישא ערל ודאי וקתני סיפא ספק ערל. אלא לרבא טומטום דסיפא ל"ל?
מאי טומטום - ערל.
השתא ספק ערל לא אכיל ודאי ערל אכיל?
מה טעם קאמר? מה טעם טומטום אינו אוכל בתרומה מפני שספק ערל הוא וערל אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים.
לימא כתנאי משוך וגר שנתגייר כשהוא מהול וקטן שעבר זמנו ושאר כל הנימולים לאיתויי מי שיש לו שתי ערלות אינן נימולין אלא ביום.
רבי אלעזר בר' שמעון אומר בזמנו
רוח צפונית - נוחה לא חמה ולא צוננת וחמה זורחת:
לא נשבה להם רוח צפונית - ביום ולא זרחה חמה עליהם:
איבעית אימא משום דנזופים היו - ממעשה העגל ולא היו ראויין לאור נוגה:
ואיבעית אימא - משום הכי לא נשבה כי היכי דלא ניבדרו ענני כבוד שהיו מקיפין ולא היתה חמה יכולה ליכנס:
יומא דעיבא - יום המעונן:
יומא דשותא - שרוח דרומית מנשבת והיא קשה מכל הרוחות:
עת רצון מילתא היא - וכיון דחצות הלילה עת רצון הואי למכת בכורות הואי נמי עת רצון לרוח צפונית ואין לך יום שרוח צפונית אין מנשבת בו בחצי הלילה וזה היה סימן לדוד כנור תלוי לו למעלה ממטתו ונקבע כלפי צפון כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו ומנגן מאליו והוא נעור והאי דנקט הכא ארבעים שנה לומר לך שאפילו אותן מ' שנה דנזופים היו ולא נשבה להו בימים נשבה להו בחצות לילה משום דעת רצון הוא:
משוך - מהול שנמשכה ערלתו וכסתה את העטרה:
הא צריך קתני - מדרבנן מדלא קתני משוך הרי זה ערל:
שסכנה היא לו - שמא יעשה כרות שפכה:
בימי בן כוזיבא - שמשכום עובדי כוכבים באונס בכרך ביתר וגברה יד בן כוזיבא ונלחם בהם ונצחם ומלך על ישראל שתי שנים ומחצה וחזרו ומלו בימיו:
הוא סבר - ההוא דאותיב לעיל לרב הונא מרישא סבר מדנסבי לה רבנן לימוד' למילתייהו מדאורייתא אלמא מדאורייתא הוא:
ה"ג מיתיבי טומטום אינו אוכל בתרומה כו' - ובסיפא גרס קתני מיהא משוך תיובתא דרב הונא תיובתא:
טומטום אינו אוכל בתרומה - שמא אם היה נקרע ימצא זכר והרי הוא ערל:
נשיו ועבדיו - לקמן מפרש נשים לטומטום מנא ליה:
אנדרוגינוס - מהול מותר לאכול בתרומה ממה נפשך בין שהוא איש בין שהוא אשה בין שהוא בריה בפני עצמה זרעו של כהן הוא:
ואין אוכל בקדשים - בקדשי קדשים קמיירי כגון חטאת ואשם ושירי מנחות שאין נאכלין אלא לזכרי כהונה וזה ספק אשה הוא:
טומטום אינו אוכל - לקמן מפרש אמאי הדר נקט ליה:
קתני מיהת משוך אוכל - אלמא לא גזור עליה תיובתא דרב הונא דאמר מדבריהן גזרו עליו תיובתא לישנא אחרינא גרסי' [לימא] מסייע ליה [לרב הונא] טומטום אינו אוכל כו' והאי אוכלין דמשוך ונולד מהול מדאורייתא קאמר וסייעתא דרב הונא וזו שמעתי והיא נראית עיקר מדקאמרינן לקמן לימא כתנאי כו' מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר דאורייתא ומר סבר דרבנן אלמא ליכא למאן דמכשיר לגמרי:
אי נימא דקדיש - שקידש אשה ושמא זכר הוא וקדושיו קדושין דהא תניא טומטום שקידש קדושיו קדושין מספק וצריכה גט:
נתקדש קדושיו קדושין - ונפקא מינה לאיתסורי האי דקדשיה באחותו של טומטום ובאמו שמא אשה הוא:
לחומרא - דבעינן גט מיניה:
לקולא מי אמרי' - דניחזקיה כזכר ודאי ויאכיל בת ישראל בתרומה:
מוליד מאכיל - את אמו בתרומה דדייקינן לה ויליד ביתו (ויקרא כב) בראוי להוליד קמשמע לן:
מאי טומטום - דקתני בסיפא ערל גמור:
מה טעם קאמר - סיפא לפרושי רישא אתא והכי קאמר מה טעם טומטום אין אוכל מפני שהוא ספק ערל וערל אין אוכל לא בתרומה ולא בקדשים:
נימא כתנאי - מילתא דרב הונא תנאי היא אי הוי משוך דאורייתא או דרבנן:
(ונולד כשהוא מהול. שצריך להטיף ממנו דם ברית): וגר שנתגייר כשהוא מהול - כגון ערבי וגבעוני שנתגיירו וצריך להטיף ממנו דם ברית:
שתי ערלות - ב' עורות זו על גבי זו: