צורת הדף באתר היברובוקס

דף קג,ב גמרא רעה היא אצל צדיקים שנא' (בראשית לא) השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע בשלמא רע לחיי אלא טוב אמאי לא אלא ש"מ טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים^[1] בשלמא התם דלמא מדכר ליה שמא {דעבודה זרה} אלא הכא מאי רעה איכא דקא שדי בה זוהמא דא"ר יוחנן בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן {גוים} שלא עמדו בהר סיני לא פסקה זוהמתן: חלצה במנעל שאינו שלו וכו': תנו רבנן נעלו אין לי אלא נעלו נעל של כל אדם מנין ת"ל נעל נעל מכל מקום א"כ מה ת"ל נעלו נעלו הראוי לו פרט לגדול שאין יכול להלוך בו ופרט לקטן שאינו חופה רוב רגלו ופרט לסנדל המסוליים שאין לו עקב אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף אתאי יבמה לחלוץ אמר ליה הב ליה סנדלך יהיב ליה סנדלא דשמאלא א"ל אימר דאמור רבנן דיעבד לכתחלה מי אמר א"ל אי הכי סנדל שאין שלו נמי אימר דאמור רבנן דיעבד לכתחלה מי אמור א"ל הכי קאמינא לך הב ליה ואקני ליה: סנדל של עץ: מאן תנא אמר שמואל ר"מ היא דתנן הקיטע יוצא בקב שלו דברי ר"מ ר' יוסי אוסר אבוה דשמואל אומר במחופה עור ודברי הכל: אמר רב פפי משמיה דרבא סנדל המוסגר לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה כשרה סנדל המוחלט לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה פסולה רב פפא משמיה דרבא אמר אחד סנדל המוסגר ואחד סנדל המוחלט לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה כשרה מיתיבי בית המוסגר מטמא מתוכו מוחלט מתוכו ומאחוריו וזה וזה מטמאין בביאה ואי ס"ד כדמכתת דמי והא בעינן (ויקרא יד) והבא אל הבית וליכא שאני התם דאמר קרא (ויקרא יד) ונתץ את הבית אפילו בשעת נתיצה קרוי בית ת"ש מטלית שיש בו שלש על שלש אף על פי שאין בו כזית כיון שנכנס רובה לבית טהור טמאתהו מאי לאו מוחלטת לא מוסגרת אי הכי אימא סיפא היו בה כמה זיתים כיון שנכנס ממנה כזית לבית טהור טמאתהו אי אמרת בשלמא מוחלטת היינו דאיתקש למת אלא אי אמרת מוסגרת אמאי איתקש למת שאני התם דאמר קרא (ויקרא יג) ושרף את הבגד אפילו בשעת שריפה קרוי בגד וליגמר מיניה איסור מטומאה לא גמרינן אמר רבא הלכתא אחד סנדל המוסגר ואחד סנדל שמוחלט ואחד סנדל של {עבודה זרה} לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשרה של תקרובת {עבודה זרה}

רעה היא - ששונאים הרשעים וקצה נפש צדיק בהנאתן הלכך לאו הנאה היא:

שמא דעבודת כוכבים - למה גנבת את אלהי (בראשית לא):

נעל מ"מ - חלוץ הנעל:

פרט לסנדל המסוליים - הנפחת שאין לו עקב שול"א ([[:קטגוריה:{קטן (סוליה [בדפוס סונצינו: שלו"ן |{קטן, (סוליה [בדפוס סונצינו: שלו"ן ]][[קטגוריה:{קטן (סוליה [בדפוס סונצינו: שלו"ן ]])} לישנא אחרינא על שם מקומו נקרא מסוליים לשון מור"י:

הב ליה סנדלך - ליבם ותחלוץ בו:

יהיב ליה דשמאלא - במתכוין עבד דלא סבירא ליה לאביי דסנדל שאין שלו מותר לכתחלה:

אמר ליה - רב יוסף אימר דאמור רבנן במתניתין בשל שמאל בימין חליצתה כשרה דיעבד לכתחלה מי אמור:

הב ליה ואקני ליה - שיהא שלו במתנה:

סנדל של עץ - דקתני מתני' חליצתה כשרה מני:

רבי מאיר היא - דאמר קב הקיטע נעל הוא לצאת בו בשבת:

סנדל המוסגר - שפרחה בו הצרעת לא תחלוץ בו בימי הסגרו דלא ליתי למיעבד במוחלט:

ואם חלצה חליצתה כשרה - דלאו בר שריפה הוא ושיעוריה קאי:

מוחלט חליצתה פסולה - דלשריפה קאי ואנן שיעורא בעינן חופה את רוב רגלו והאי כתותי מיכתת שיעוריה:

מטמא מתוכו - במגע ואע"ג דלא נכנס גופו לתוכו דלהוי טמא משום בא אל הבית אם נגע בכותל מטמא:

והמוחלט - מטמא אף מאחוריו:

מטמאין בביאה - אם נכנס דרך ביאה כיון שנכנס רובו לתוכו טמא משום והבא אל הבית ומקראי נפקא לן בתורת כהנים דמוסגר מטמא מתוכו ולא מן אחוריו ובמוחלט כתיב טמא  הוא הוסיף לו טומאה אחרת לומר לך שמטמא מאחוריו:

מטלית - בגד המנוגע:

שלש על שלש - הוי בגד דחזי לעניים:

שאין בה כזית - שחוטה דק:

כיון שנכנס רובה לבית טהור טמאתהו - טימאה את כל כלי הבית דמצורע מטמא בביאה וכן בגד ואבן המנוגעת כולן מטמאים באהל והא כיון דעל רובה ככולה דמיא:

מאי לאו מוחלטת - ואפילו הכי אמרת שדי מיעוטא בתר רובא והוה ליה כמאן דעיילא כולה ואי כמאן דמכתתא דמיא זיל בתר מה דעייל ואין בבית ג' על ג':

היו בה כמה זיתים - ואין בה אלא ג' על ג' אלא שחוטה עבה כיון שנכנס הימנה כזית לבית טימאתו ואע"פ שאין כאן בגד דהא לא על רובה:

אי אמרת בשלמא מוחלטת - היינו דמטמא בכזית אפילו אין כאן בגד שלש על שלש משום דמוחלט איתקש למת ומת מטמא בכזית והיכא איתקש דכתיב אל נא תהי כמת שמרים  מוסגרת הואי וקאמר ליה אהרן למשה אל נא תחלט שלא תהא כמת:

הכי גרסי' אלא שאני התם כו' - ולעולם במוחלט ומשום הכי שדינן מיעוטא בתר רובא לענין טומאה ולא אמרי' כמאן דמכתת דמי דכתיב ושרף:

וליגמר מיניה - לענין חליצה להיות חשוב שלם:

איסורא מטומאה לא גמרינן - שהלכות טומאה חדוש הוא:

של עבודת כוכבים - שנועלים אותו לצלם ברגליו כשמסיעין אותו ממקום למקום:

חליצתה כשרה - מוחלט כדאמרן שאפילו בשעת שריפה קרוי בגד ולאו מילף הוא אלא גילוי מילתא בעלמא הוא ושל עבודת כוכבים נמי הואיל להילוכא עביד ומשמשי עבודת כוכבים  לאו לשריפה קיימי דאית להו תקנתא בביטול ואי משום איסור הנאה חליצה לאו הנאה היא דמצות לאו ליהנות ניתנו:

של תקרובת עבודת כוכבים - שהקריבו ומסרוהו לפניו לשם דורון וקי"ל (ע"ז דף נ.) תקרובת עבודת כוכבים אין לה ביטול עולמית דאיתקש למת דכתיב ויאכלו זבחי מתים הלכך  לית ליה תקנתא וכתותי מיכתת שיעורא: