צורת הדף באתר היברובוקס

לא פסל את הראשונה.

לא פסל את הראשונה - שהרי ביאתן שוה ואי ראשונה קנויה היא הרי היא אשתו ואחרונה ביאת זנות ואי לאו קנויה היא הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היתה קנויה לאחיו ומקיים  את הראשונה שלא נפסלה עליו אבל אחרונה לא דלמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קמה הך עליה באיסור שני בתים:

וכן ב' חרשות, קטנה וחרשת - בא יבם על הקטנה וחזר ובא על החרשת או שבא אחיו על החרשת פסל את הקטנה.

פסל את הקטנה - משום גזירה דלמא קדים ובעיל חרשת ברישא וכדאמר בגמרא ואע"ג דממה נפשך היא שריא ליה הואיל וראשונה היא אי קנויה היא הא קנויה היא אי לאו קנויה  היא נכרית בעלמא היא:

בא יבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה או שבא אחיו על הקטנה - פסל את החרשת.

פסל את החרשת - שמא קטנה קנויה כולה וקנין החרשת משויירת:

פקחת וחרשת - בא יבם על הפקחת וחזר ובא על החרשת או שבא אחיו על החרשת - לא פסל את הפקחת.

בא יבם על החרשת וחזר ובא על הפקחת או שבא אחיו על הפקחת - פסל את החרשת.

גדולה וקטנה - בא יבם על הגדולה וחזר ובא על הקטנה או שבא אחיו על הקטנה - לא פסל את הגדולה.

בא יבם על הקטנה וחזר ובא על הגדולה או שבא אחיו על הגדולה - פסל את הקטנה.

ר' אלעזר אומר:

רבי אלעזר - ה"ג במתני' ובקמייתא רבי אליעזר גרס והכי אמרן בפ"ק דנדה (דף ח.):

מלמדין הקטנה שתמאן בו:

מלמדין את הקטנה שתמאן בו - ותעקור נישואיה ויקיים את הגדולה:

גמרא

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי אלעזר.

וכן אמר רבי אלעזר: הלכה כרבי אלעזר.

גמ' וכן א"ר אלעזר - בן פדת דאמורא הוא הלכה כר"א דמתניתין והוא ר"א בן שמוע:

וצריכא.

וצריכא - לשמואל ור' אלעזר בן פדת למימר בקמייתא הלכה כר' אליעזר ובהא נמי הלכה כרבי אלעזר דבתרוייהו מלמדין את הקטנה למאן:

דאי איתמר בהא קמייתא - בהך קאמר שמואל הלכה כרבי אליעזר משום דלא קיים מצות ייבום,

דאי איתמר בקמייתא - גבי אחיות (לעיל דף קט.) משום דאכתי לא איקיים מצות ייבום הילכך מלמדין את הקטנה אשתו למאן ותתייבם יבמתו:

אבל בהא דאיקיים מצות ייבום אימא תרוייהו לפקו בגט.

אבל בהא דאיקיים מצות ייבום - בשתיהן אימא לא אמר שמואל הלכה כרבי אלעזר אלא יוציא שתיהן בגט:

ואי אשמעינן בהא - משום דגדולה רמיא קמיה

ואי אשמעינן בהא משום דגדולה רמיא קמיה - לייבומי משום הכי מהדרינן אמיאון דקטנה כדי שתתייבם גדולה:

אבל אידך לא.

אבל אידך - בההיא דאחיות דגדולה אחות אשתו היא נימא לא רמיא קמיה ולא ילמדו קטנה למאן בשביל ייבומיה של גדולה צריכא:

צריכא:

משנה

יבם קטן שבא על יבמה קטנה - יגדלו זה עם זהיגדלו זה עם זה - ואם בא לגרשה אינו יכול עד שיגדיל דגט קטן אינו גט:

בא על יבמה גדולה - תגדלנו.

היבמה שאמרה בתוך שלשים יום

היבמה שאמרה בתוך שלשים יום - שכנסה היבם:

לא נבעלתי - כופין אותו שיחלוץ לה.

לא נבעלתי לו - ליבם וגט יבמין יוצא מתחת ידה כדמפרש בגמ' והוא אומר בעלתיך ודייך בגט כופין אותו לחלוץ דהיא נאמנת דעד תלתין יומין מוקי איניש אנפשיה מלבעול:

לאחר שלשים יום - מבקשין הימנו שיחלוץ לה.

לאחר ל' יום - הוא נאמן דלא מוקים איניש אנפשיה מלבעול ומיהו איהי לא משתריא דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא ובעיא חליצה ומבקשין הימנו אבל כופין לא דהא בעל:

ובזמן שהוא מודה - אפילו לאחר שנים עשר חדש כופין אותו שיחלוץ לה.

הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה - כופין אותו שיחלוץ לה.

בחיי בעלה - ולא נתכוונה לפטור עצמה הימנו לאחר מיתת בעלה אלא שהיה להם כעס זה עם זה:

לאחר מיתת בעלה - מבקשין הימנו שיחלוץ לה.

ואם נתכוונה לכך - אפי' בחיי בעלה מבקשין הימנו שיחלוץ לה:

גמרא

לימא מתניתין דלא כרבי מאיר.

דתניא קטן וקטנה לא חולצין ולא מתייבמין - דברי רבי מאיר.לא חולצין ולא מייבמין - קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא איילונית ואינם בני ייבום נמצאו פוגעין בערוה:

אפילו תימא רבי מאיר - כי אמר ר' מאיר גדולה לקטן וקטנה לגדול דחד מינייהו ביאה דאיסורא הוא

ביאה דאיסורא - קטן בגדולה דגדולה בת עונשין היא ושמא הקטן ימצא סריס והרי נבעלה לאסור לה שלא במקום מצוה וכן גדול בקטנה אם תמצא איילונית נמצא שפגע גדול  בערוה אבל קטן וקטנה אפילו אינן בני ייבום כגון הוא סריס והיא אילונית אין כאן איסור דקטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו וה"נ שניהן לאו בני עונשין:

אבל קטן הבא על הקטנה דתרוייהו כי הדדי נינהו - לא אמר

והא קתני: בא על יבמה גדולה תגדלנו?

אמר רבי חנינא חוזאה: בא - שאני.

והא: תגדלנו קאמר דכל ביאה וביאה דאיסורא הוא?

אלא מחוורתא מתניתין דלא כרבי מאיר.

קרי כאן: (דברים כה) להקים לאחיו שם, והאי לאו בר הכי הוא.

אמר אביי: אמר קרא: יבמה יבא עליה - כל דהו.

רבא אמר: בלאו הכי נמי לא מצית אמרת. מי איכא מידי דהשתא אסירא ליה ולבתר שעתא שריא?

ולבתר שעתא - כשיגדלו:

והא אמר רב יהודה אמר רב כל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה: יבמה יבא עליה - הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה.

ואימא הכי נמי?

ואימא הכי נמי - לעולם אסורה לו:

אמר קרא: (דברים כה) כי ישבו אחים יחדו - אפילו בן יום אחד:

אפי' בן יום אחד - ישבו יחדו קאמר קרא יבמה יבא עליה ואפי' לא הוי משמע כל דהו מסברא שריא ליה בקטנות כדאמר:

יבמה שאמרה בתוך שלשים יום וכו':

מאן תנא דעד תלתין יומין מוקים איניש אנפשיה?

אמר רבי יוחנן: רבי מאיר היא.

דתניא: טענת בתולים

טענת בתולים - להפסיד כתובתה:

כל שלשים יום - דברי רבי מאיר.

כל שלשים יום - דיכול לטעון לא בעלתי עד עתה:

רבי יוסי אומר: נסתרה - לאלתר.

נסתרה לאלתר - הוא טוען ואם טוען לאחר זמן אינו נאמן דודאי מרישא בעל ומצאה בתולה ושתק והשתא הוא דרתח עלה:

לא נסתרה - אף לאחר כמה שנים.

רבה אמר: אפי' תימא ר' יוסי. עד כאן לא קאמר ר' יוסי התם אלא בארוסתו דגיס בה. אבל אשת אחיו

לא פסל את הראשונה - שהרי ביאתן שוה ואי ראשונה קנויה היא הרי היא אשתו ואחרונה ביאת זנות ואי לאו קנויה היא הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היתה קנויה לאחיו ומקיים  את הראשונה שלא נפסלה עליו אבל אחרונה לא דלמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קמה הך עליה באיסור שני בתים:

פסל את הקטנה - משום גזירה דלמא קדים ובעיל חרשת ברישא וכדאמר בגמרא ואע"ג דממה נפשך היא שריא ליה הואיל וראשונה היא אי קנויה היא הא קנויה היא אי לאו קנויה  היא נכרית בעלמא היא:

פסל את החרשת - שמא קטנה קנויה כולה וקנין החרשת משויירת:

רבי אלעזר - ה"ג במתני' ובקמייתא רבי אליעזר גרס והכי אמרן בפ"ק דנדה (דף ח.):

מלמדין את הקטנה שתמאן בו - ותעקור נישואיה ויקיים את הגדולה:

גמ' וכן א"ר אלעזר - בן פדת דאמורא הוא הלכה כר"א דמתניתין והוא ר"א בן שמוע:

וצריכא - לשמואל ור' אלעזר בן פדת למימר בקמייתא הלכה כר' אליעזר ובהא נמי הלכה כרבי אלעזר דבתרוייהו מלמדין את הקטנה למאן:

דאי איתמר בקמייתא - גבי אחיות (לעיל דף קט.) משום דאכתי לא איקיים מצות ייבום הילכך מלמדין את הקטנה אשתו למאן ותתייבם יבמתו:

אבל בהא דאיקיים מצות ייבום - בשתיהן אימא לא אמר שמואל הלכה כרבי אלעזר אלא יוציא שתיהן בגט:

ואי אשמעינן בהא משום דגדולה רמיא קמיה - לייבומי משום הכי מהדרינן אמיאון דקטנה כדי שתתייבם גדולה:

אבל אידך - בההיא דאחיות דגדולה אחות אשתו היא נימא לא רמיא קמיה ולא ילמדו קטנה למאן בשביל ייבומיה של גדולה צריכא:

מתני' יגדלו זה עם זה - ואם בא לגרשה אינו יכול עד שיגדיל דגט קטן אינו גט:

היבמה שאמרה בתוך שלשים יום - שכנסה היבם:

לא נבעלתי לו - ליבם וגט יבמין יוצא מתחת ידה כדמפרש בגמ' והוא אומר בעלתיך ודייך בגט כופין אותו לחלוץ דהיא נאמנת דעד תלתין יומין מוקי איניש אנפשיה מלבעול:

לאחר ל' יום - הוא נאמן דלא מוקים איניש אנפשיה מלבעול ומיהו איהי לא משתריא דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא ובעיא חליצה ומבקשין הימנו אבל כופין לא דהא בעל:

בחיי בעלה - ולא נתכוונה לפטור עצמה הימנו לאחר מיתת בעלה אלא שהיה להם כעס זה עם זה:

גמ' לא חולצין ולא מייבמין - קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא איילונית ואינם בני ייבום נמצאו פוגעין בערוה:

ביאה דאיסורא - קטן בגדולה דגדולה בת עונשין היא ושמא הקטן ימצא סריס והרי נבעלה לאסור לה שלא במקום מצוה וכן גדול בקטנה אם תמצא איילונית נמצא שפגע גדול  בערוה אבל קטן וקטנה אפילו אינן בני ייבום כגון הוא סריס והיא אילונית אין כאן איסור דקטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו וה"נ שניהן לאו בני עונשין:

ולבתר שעתא - כשיגדלו:

ואימא הכי נמי - לעולם אסורה לו:

אפי' בן יום אחד - ישבו יחדו קאמר קרא יבמה יבא עליה ואפי' לא הוי משמע כל דהו מסברא שריא ליה בקטנות כדאמר:

טענת בתולים - להפסיד כתובתה:

כל שלשים יום - דיכול לטעון לא בעלתי עד עתה:

נסתרה לאלתר - הוא טוען ואם טוען לאחר זמן אינו נאמן דודאי מרישא בעל ומצאה בתולה ושתק והשתא הוא דרתח עלה: