מאי שקדו - היכן שנינו שקדו דמקשינן לה הכא אי משום דאמר שמואל לעיל לית לן לאותביה מינה לאמוראה אחרינא:

ומן הסכנה ואילך - לקמן מפרש לה:

ובשני לא יכנוס - בשביל אותה סכנה ואין צריך לעקור בשבילה תקנת חכמים אלא יום אחד ויהיה טורח מיהת שני ימים בצורכי סעודה:

ואם מחמת האונס - לקמן מפרש:

תחלה - אם ביאה ראשונה היא מפרישין אותה ממנו לילי שבת:

נהגו - בתמיה סכנת נפשות היא ואת אמרת נהגו לכנוס ביום שלישי אבל מיעקר רביעי לגמרי לא עקרו:

ניעקריה - ויתקנו להם ימים אחרים:

ולדרוש להו דאונס שרי - דנבעלת באונס אינה נאסרת על בעלה דילפינן לקמן בפרק ד' (דף נא:) מוהיא לא נתפשה ולא לימסרו נפשייהו למיתה:

איכא פרוצות - דאי מקילינן להו עבדי ברצון ונאסרות על בעליהן:

ואיכא נמי כהנות - שנאסרות על בעליהן אף באונס ואינהו מסרן נפשייהו למיתה דאשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה ולקמן בפרק ד' (שם) ילפינן לה:

וליעקריה - הואיל וזמנין דאיכא סכנה:

בשלישי נמי אתי ובעיל - כיון דידע שהתחילו לנהוג בשלישי:

מספיקא לא עקר נפשיה - כיון דלאו קביעות גמור הוא על ידי תקנת ב"ד ספיקא היא לו אם יש נישואין היום בעיר ולא עקר נפשיה לבא בעיר:

התם נהגו - משמע רובם נהגו:

הכא מותר - לא גרסינן לכתחילה והכי קא מתמה הכא מותר קתני דמשמע אם ימלך איש יחידי בבית דין יתירו לו אבל נהגו לא קתני:

שר צבא בא לעיר - ויחטפו צורכי סעודה מאשר ימצאו:

וחליף - לאחר רביעי:

לעכב - עד יום רביעי של שבת הבא:

בשלישי לכנוס - למה נתיר לו לקדום כל כך שלא יטריח בסעודה אלא יום אחד ומיעקרא תקנתא דשקדו:

איספרווא דידיה - חיל משרתיו המכינים לו צורכי סעודה בלשון לעז הירניי"ש:

כדתניא - חתן שמת אביו בשני ואין יכול להמתין עד למחר שצריך להשהות את המת עד שיכנסו לחופה:

ויינו מזוג - במים שיהא ראוי לשתיה ושוב אינו מתקיים:

אביו של חתן או אמה של כלה - דוקא נקט אביו של חתן שהוא הטורח בצורכי סעודה ואמה של כלה היא המכינה לה תכשיטין לפיכך אם יעבור המועד שוב אין מכין להם והתירו  להם להכניס את המת לחדר שלא יקברוהו דאם כן חלה אבילות על האבל בסתימת הגולל כדלקמן ושוב לא יוכל לכנוס עד שיעבור האבילות: