צורת הדף באתר היברובוקס

האומרת טמאה אני,

האומרת טמאה אני - שהודתה לבית דין על קלקולה. שהיו מאיימין עליה, כדתני מתני':

ושבאו לה עדים שהיא טמאה", 

דאתו עדים אימת?

אילימא מקמי דתקדוש? 

מקמי דתקדוש - בכלי שרת:

תיפוק לחולין?

תיפוק לחולין - בפדיון. שלא היה קדושת הגוף, אלא קדושת פה. וכל המנחות נפדות, כל זמן שלא קדשו בכלי:

אלא לבתר דקדוש.

אלא לבתר דקדוש - דכלי שרת מקדשין את הראוי להם, שלא לצאת עוד לחולין. כדתנן, "כל הנוגע בהם יקדש". וליקרב אינה ראויה, שהרי אינה באה אלא להזכיר עונה של זו, שתבדק, והרי היא בדוקה ועומדת. ולנדבה נמי לא חזיא להקריבה, דמנחת שעורים אינה כשירה אלא לסוטה ולעומר:

 

אי אמרת בשלמא מים בודקין אותה,

אלמא בת מקדש ומקרב היא.

וכי קדוש מעיקרא, שפיר קדוש, ומשום הכי מנחתה נשרפת.

אי אמרת בשלמא מים בודקין אותה - אם שתתה עד שלא באו עדים. אלמא בשעה שניתנה בכלי, ראויה היתה לכלי שרת. דההיא שעתא בת מיקדשא ומיקרב היא מספק, כשאר מנחת סוטה. הלכך כי קדיש בכלי, שפיר קדיש. ומשום הכי כי אתו עדים, איפסלא מהקרבה מכאן ולהבא. ולא נפקא לחולין, ונשרפת:

אלא אי אמרת אין המים בודקין אותה,

אלא אי אמרת אין המים בודקין אותה - הואיל ולא ליבדק עומדת, ולא ראויה היא למנחה:

תיגלי מילתא למפרע, דכי קדוש מעיקרא בטעות קדוש, 

תיגלי מילתא למפרע - דלא היתה ראויה לכלי, ואין כלי שרת מקדשין אלא הראוי להם. כדאמר בזבחים (דף פג):

ותיפוק לחולין?

ותיפוק לחולין - בלא פדיון. שקדושת פה שלה, וקדושת כלי שלה, הכל בטעות. שהיינו סבורים שהיא טעונה מנחה, ואינו כן.  והקדש טעות, אינו הקדש:

אמר רב יהודה מדיסקרתא, כגון שזינתה בעזרה,

דכי קדוש מעיקרא שפיר קדוש. 

שזינתה בעזרה - לאחר שקדשה בכלי. ועל זנות זה באו העדים. ולא על טומאה של סתירה ראשונה. הילכך כי קדשה בכלי, בת מקדש ומקרב  הואי, דלא הוו לה עדים: 

מתקיף לה רב משרשיא, והלא פירחי כהונה מלוין אותה? 

שזינתה מפירחי כהונה עצמן. 

רב אשי אמר, כגון שנצרכה לנקביה,

שנצרכה לנקביה - והניחוה, והלכה וזינתה:

דאטו פירחי כהונה בכיפה תלי לה?! 

דאטו פרחי כהונה בכיפה - של ראשה תלויים לה, שלא תשמט מידם:

רב פפא אמר, לעולם כדאמרינן מעיקרא,

ודקאמרת תיפוק לחולין?

מדרבנן.

גזירה שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול. 

לעולם כדאמרינן מעיקרא - כדהוה סלקא דעתיה ברישא, שעל טומאת סתירה ראשונה באו. ואפילו הכי לא קשיא לרב ששת. דהא דקאמר, "דכיון דלא חזיא לקידוש תיפוק לחולין". אין הכי נמי. מדאורייתא יצאת לחולין. ומדרבנן היא נשרפת. לפי שאין הכל בקיאין בהלכות לידע,  בשביל שהיו לה עדים לא היתה ראויה לקדש.  ואתו למימר, "מוציאין דבר שקידש בכלי שרת לחולין":

מתיב רב מרי, "נטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי, הרי היא ככל המנחות, ותפדה.

הרי היא ככל המנחות - שנטמאו עד שלא קדשו בכלי, ותפדה, ויביא בדמיה את המנחה: 

משקדשה בכלי, הרי היא ככל המנחות, ותשרף.

קדש הקומץ,

קדש הקומץ - שקמצה, ונתן הקומץ בכלי שרת, קדש בקדושת קומץ. שהמנחה טעונה ארבע עבודות, כנגד ארבע עבודות של דם זבחים. קמיצה מתוך כלי שרת, כנגד שחיטה. שהסכין של כלי שרת מקדש את הדם. ומתן כלי להקדיש הקומץ בכלי שרת שני, כנגד קבלת דם. הולכה, כנגד הולכה. והקטרת הקומץ כנגד זריקת הדם:

ולא הספיק להקריבו, עד שמת הוא,

שמת הוא - ושוב אינה שותה. דאמאן בעינן למשרייה:

או עד שמתה היא, 

הרי היא ככל המנחות,

ותשרף.

הרי היא ככל המנחות - שאירע בהן פסול בין קמיצה להקטרה, ותישרף למטה:

קרב הקומץ, ולא הספיק לאכול שירים,

ולא הספיק - כהן לאכול את השירים:

עד שמת הוא, או עד שמתה היא

- הרי היא ככל המנחות, ותאכל.

שעל הספק באת מתחילה.

כיפרה ספיקה, והלכה לה. 

כיפרה - מנחה זו את ספיקה. האי "כפרה" לאו כפרת עון הוא, ולא הזכרת עון, אלא כפרה הראויה לה קאמרינן. שעשתה מנחה זו בשעת  הקטרת קומצה, כל מה שיש עליה לעשות. שהרי בהכשר קרבה. יבא וישקה אותה ותיבדק. וכיון דבהכשר קרבה, שיריה נאכלין, כל זמן שלא אירע בהן פסול בגופן:

באו לה עדים, שהיא טמאה

באו לה עדים שהיא טמאה - אמעיקרא קאי קודם הקטרה:

- מנחתה נשרפת.

נמצאו עדיה זוממין  

נמצאו עדיה זוממין - עדי סתירתה שעל ידיהם באה לכך:

- מנחתה חולין"?.

מנחתה חולין - לא קדושת פה, ולא קדושת כלי, ואין מועלין בה, דבטעות הוה. אלמא לא אמרינן תישרף מדרבנן, כי נמצאו עדיה זוממין, שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול. וש"מ, כי קתני "באו לה עדים שהיא טמאה מנחתה נשרפת", מדאורייתא קאמר. דבת מקדש הואי?: 

עדים זוממין קאמרת?!

עדים זוממין קלא אית להו. 

קלא אית להו - הכל יודעין שהקדישה טעות: 

תניא כוותיה דרב ששת,

כוותיה דרב ששת - דאין המים בודקין סוטה שיש לה עדים:

ולאו מטעמיה.

ולא מטעמיה - ד"ועד אין בה". דההוא לאו לספק סוטה מידריש, אלא לסוטה ודאית בעד אחד. אלא מקרא אחרינא נפקא:

""טהורה" ולא שיש לה עדים במדינת הים.

טהורה - "ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא, ונקתה ונזרעה זרע". והוה ליה למיכתב, "ואם לא נטמאה ונקתה וגו'". "וטהורה היא" לדרשה. למידרש הכי, "טהורה", נזרעה זרע, ולא שניצולת מן המים מפני שהיו עדים בטומאתה:

"וטהורה", ולא שתלתה לה זכות.

וטהורה - וי"ו יתירא, למעוטי שתלתה לה זכות. דבהא לא אמר קרא, "ונזרעה זרע":

"היא", ולא שישאו ויתנו בה

היא - ולא הניצולת מן המים על ידי שהיה קלקולה מפורסם לכל, שכבר היו נושאות ונותנות בה לדבר בה:

מוזרות בלבנה".

מוזרות בלבנה - נשים טוות בלבנה:

ורבי שמעון?

נהי דוי"ו לא דריש, 

ופרכינן ורבי שמעון - דאמר אין זכות תולה, נהי דוי"ו לא דריש, מיהו, יש לה עדים, נפקא מקרא, קשיא? דאתה מוציא שם רע על הטהורות, ויאמרו עדים היו להם:  

והא איכא