יש לה עדים במדינת הים?
לא שכיחא:
לא שכיחא - ולא מסקי אינשי אדעתייהו, למחשדינהו לטהורות בהכי.
והא דשני לעיל לר' שמעון, "מדזכות לא תלה, עדים נמי לא תלו"?
משום דאכתי לא הוה קיימא לן דרשא דהאי קרא:
משנה
כיצד עושה לה?
מוליכה לבית דין שבאותו מקום.
ומוסרין לו שני תלמידי חכמים,
שמא יבא עליה בדרך.
שמא יבא עליה בדרך - שצריך להשקותה בירושלים בב"ד הגדול, כדלקמן:
רבי יהודה אומר, בעלה נאמן עליה:
נאמן עליה - שלא יבא:
גמרא
תרי ואיהו, הא תלתא.
לימא מסייע לי' לרב?
דאמר רב יהודה אמר רב, "לא שנו
לא שנו - הא דתנן בקידושין, "אבל אשה מתייחדת עם שני אנשים":
אלא בעיר.
אבל בדרך, עד דאיכא שלשה.
שמא יצטרך אחד מהן לנקביו, ונמצא אחד מהן מתייחד עם הערוה".
שמא יצטרך כו' - הכא נמי, הואיל ושניהם אסורין בה, לא סגי בתרי.
שמא יצטרך הבעל או שליח ב"ד לנקביו כו':
לא.
הכא, היינו טעמא, כי היכי דליהוו עליה סהדי.
דליהוי עליה סהדי - אם יבא עליה, יעידו עליו לב"ד הגדול, ולא ישקוה:
"תלמידי חכמים" אין, כולי עלמא לא.
לימא מסייע ליה לאידך דרב?
דאמר רב יהודה אמר רב, "לא שנו,
ל"ש - דאשה מתייחדת עם שני אנשים:
אלא כשרין,
אבל פרוצין, אפילו עשרה נמי לא".
מעשה היה, והוציאוה עשרה במטה.
והוציאוה עשרה - לאשת איש חוץ לעיר במטה, בחזקת מתה, לקלקל עמה:
לא.
הכא היינו טעמא, דידעי לאתרויי ביה:
דידעי לאתרויי ביה - ולומר לו: "מן התורה, כשאין האיש מנוקה מעון, שבא עליה משנאסרה עליו, אין המים בודקין את אשתו":
רבי יהודה אומר בעלה וכו':
תניא, רבי יהודה אומר, בעלה נאמן,
בעלה נאמן עליה - ואין צריך להעמיד עדים אצלו:
מקל וחומר.
ומה נדה שהיא בכרת, בעלה נאמן עליה,
סוטה שהיא בלאו,
סוטה שהיא בלאו - ד"לא יוכל בעלה הראשון וגו'".
דאמרינן ביבמות בפ"ק (דף יא), מה אני מקיים "אחרי אשר הוטמאה"? לרבות סוטה שנסתרה:
לא כל שכן?!
ורבנן?
היא הנותנת,
והיא הנותנת - המדה הזאת שהבאת ראיה לדבריך, היא הנותנת את הדין שאנו אומרים, שצריך עדים:
נדה, דכרת, חמירא ליה, ומהימן,
נדה שהיא בכרת - חמורה עליו ואינו בא עליה:
סוטה, דלאו, לא חמירא ליה, ולא מהימן.
ורבי יהודה מק"ו מייתי לה?! והא רבי יהודה מקראי מייתי לה?
דתניא, (במדבר ה, טו) "'והביא האיש את אשתו אל הכהן', מן התורה האיש מביא את אשתו.
אבל אמרו חכמים, מוסרין לו שני תלמידי חכמים.
שמא יבא עליה בדרך.
רבי יוסי אומר, בעלה נאמן עליה, מקל וחומר.
ומה נדה שהיא בכרת, בעלה נאמן עליה.
סוטה שהיא בלאו, לא כ"ש?!
אמרו לו, לא!
אם אמרת בנדה, שכן יש לה היתר,
שכן יש לה היתר - לכשתטהר, לפיכך אין יצרו תוקפו, שמובטח הוא לאחר זמן:
תאמר בסוטה, שאין לה היתר?!
שאין לה היתר - אם תמצא טמאה, ולפיכך לבו רודף אחריה:
ואומר, (משלי ט, יז) 'מים גנובים ימתקו' וגו'.
גנובים - כלומר, דבר האסור לו יצרו רודף אחריו:
ר' יהודה אומר, מן התורה, האיש מביא את אשתו אל הכהן.
שנא' 'והביא האיש את אשתו'"?
אמר להו, קל וחומר ברישא, ופרכוה.
ופרכוה - כדאמר שכן יש לה היתר:
והדר אמר להו קרא".
רבי יהודה היינו תנא קמא?
היינו ת"ק - דברייתא:
איכא בינייהו, "אבל אמרו":
אבל אמרו - לר' יהודה לית ליה:
משנה
היו מעלין אותה לבית דין הגדול, שבירושלים.
ומאיימין עליה,
ומאיימין עליה - שתהא מודה:
כדרך שמאיימין על עדי נפשות.
על עדי נפשות - כדאמרינן בסנהדרין, "הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות כו'".
בפרק אחד דיני ממונות (דף לז):
ואומר לה, "בתי!
הרבה, יין עושה.
הרבה, שחוק עושה.
הרבה, ילדות עושה.
הרבה ילדות עושה - וגורם לנערה ילדה, שתבא לידי קלקול.
ושמא אמת הדבר, אל תביאי עצמך לידי מיתה מנוולת זו:
הרבה, שכנים הרעים עושין.
שכינים רעים - יודעים לפתוח ומצויין לה תמיד:
עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה, שלא ימחה על המים".
ואומר לפניה, דברים שאינם כדי לשומען.
שאינה כדאי לשומען - אינה ראויה לה.
שאומר לפניה דברי הודאות צדיקים הראשונים.
אלא כדי שתודה על קלקולה.
כדאמרינן לקמן, "יהודה הודה ולא בוש":
היא, וכל משפחת בית אביה.
אם אמרה טמאה אני,
שוברת כתובתה, ויוצאת.
שוברת כתובתה - כותבת שובר על כתובתה, "זניתי, והפסדתי כתובתי".
ונותנת ביד בעלה.
שלא תתבענו לאחר זמן.
ואינה נהרגת.
שלא התרו בה עדים בשעת מעשה:
ואם אמרה, "טהורה אני".
- מעלין אותה לשער המזרח,
לשער מזרח - שער החיצון, שבו נכנסין להר הבית, ומשם לשער נקנור.
הוא שער העליון שבחומה, שבין עזרת ישראל לעזרת נשים:
שעל פתח שער נקנור.
נקנור - אדם גדול היה, והביא דלתות נחושת מאלכסנדריא של מצרים לאותו שער.
ונעשו בו נסים.
כדתנן בסדר יומא (דף לז, א), ונקרא על שמו:
ששם משקין את הסוטות.
ששם משקין את הסוטות - מפני שלא נתקדש בקדושת עזרה, עובי חלל אותו השער.
מפני המצורעין שמכניסין ידיהן לבהונות, ליתן מדם האשם על בוהן ידו.
ומחוסר כפורים שנכנס לעזרה בכרת.
לפיכך לא קדשוה, שיוכל לעמוד בחלל השער.
שאם היה כהן מוציא את דם האשם חוץ לעזרה, הרי הוא נפסל ביוצא.
לפיכך צריך להכניס ידו לתוך חלל העזרה, וביאת מקצת שרא רחמנא:
ששם משקין סוטות - דבעינן, "לפני ה'", כדיליף לקמן:
ומטהרין את היולדות.
ומטהרין את היולדות - לקמן מפרש מאי היא:
ומטהרין את המצורעין.
וכהן אוחז בבגדיה
אוחז בבגדיה - בבית הצואר שלה:
- אם נקרעו, נקרעו.
אם נקרעו - אינו חושש:
ואם נפרמו, נפרמו.
עד שהוא מגלה את לבה.
עד שמגלה את לבה - ולקמן יליף לה מקרא:
וסותר את שערה.
וסותר את שערה - מקליעתו ולקמן יליף לה:
רבי יהודה אומר, אם היה לבה נאה, לא היה מגלהו.
ואם היה שערה נאה, לא היה סותר.
היתה מתכסה בלבנים, מכסה בשחורים.
היה עליה כלי זהב