צורת הדף באתר היברובוקס

וקטליאות,

וקטליאות - תכשיט הוא. כמין חצי עיגול פתוח, וסוגרת בו את חלוקה, ומקיף את גרונה מן הצדדין:

נזמים, וטבעות, 

מעבירין ממנה, כדי לנוולה.

ואחר כך מביא חבל מצרי, 

חבל המצרי - עשוי מצורי דקל. מסיב הגדל סביב הדקל, וכרוך עליו:

 וקושרו למעלה מדדיה.

וקושר למעלה מדדיה - כדי שלא ישמטו בגדיה לארץ:

וכל הרוצה לראות, בא לראות.

חוץ מעבדיה ושפחותיה, 

מפני שלבה גס בהן.

שלבה גס בה - כשאדם רואה בני ביתו, דעתו מתגברת עליו, ולא תירא ולא תודה. ואנו מבקשין, שתודה, ולא ימחה שם הקדש על המים:

וכל הנשים מותרות לראותה,

וכל הנשים מותרות לראותה - לקמן פריך, "והא תנא רישא, 'כל הרוצה לראות בה רואה' ואפילו אנשים?":

שנאמר (יחזקאל כג, מח) "ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה":

ונוסרו כל הנשים - מקרא הוא ביחזקאל:

גמרא  

מנהני מילי?

מנא הני מילי - דבעיא ב"ד הגדול? נהי דבירושלים בעינן להשקותה, כדכתיב "והעמיד הכהן את האשה לפני ה'". אבל ב"ד הגדול, דהיינו שבעים ואחד, מנלן דלא נתכשרו בה אחד משני בתי דינין שהיו שם של עשרים ושלשה? אחד יושב על פתח הר הבית, ואחד יושב על פתח העזרה. כדאמר בסנהדרין (דף פו): 

א"ר חייא בר גמדא א"ר יוסי בר' חנינא, אתיא "תורה", "תורה". 

כתיב הכא, (במדבר ה, ל) "ועשה לה הכהן את כל התורה", 

וכתיב התם, (דברים יז, יא) "על פי התורה אשר יורוך".

מה להלן 

מה להלן - בזקן ממרא:

בשבעים ואחד,

בשבעים ואחד - דכתיב (דברים יז, י) "מן המקום ההוא", מקום מיוחד, דהיינו לשכת הגזית. שאפילו מצאן, אבי פגי והמרה עליהן, ילפינן מיניה, דאין המראתו המראה. (סנהדרין דף יד, ב):

אף כאן בשבעים ואחד:

ומאיימין עליה וכו':  ורמינהו, "כדרך שמאיימין עליה שלא תשתה, כך מאיימין עליה שתשתה.

אומרים לה, "בתי, אם ברור לך הדבר שטהורה את, עמדי על בורייך, 

עמדי על בורייך - היסמכי על נקיותיך:

ושתי.

לפי שאין מים המרים דומין, אלא לסם יבש, שמונח על בשר חי.

אם יש שם מכה, מחלחל ויורד,

אין שם מכה, אינו מועיל כלום"?

לא קשיא, 

כאן קודם שנמחקה מגילה,

קודם שנמחקה מגילה - כדי שלא ימחה השם, מאיימין שלא לשתות. ולאחר שנמחקה אומרים לה דברי תנחומין לשתות, אם נקיה היא, כדי להתירה לבעלה. שלא תירא מן המים ותאמר טמאה אני, והיא טהורה, ותוציא לעז על עצמה ועל בניה:

כאן לאחר שנמחקה מגילה: 

ואומר לפניה וכו': 

ת"ר, אומר לפניה דברים של הגדה, ומעשים שאירעו בכתובים הראשונים.

בכתובים הראשונים - בדברים הכתובים בתורה, שנעשו בימים הראשונים. כגון הגדה זו, ד"אשר חכמים יגידו, ויודו על חטאם, ולא כחדו עונם מאבותיהם". ומי הם? ראובן, במעשה בלהה, כדלקמן. ויהודה, במעשה תמר, "צדקה ממני":

כגון, (איוב טו, יח) "אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם".

יהודה הודה, ולא בוש.

מה היה סופו?

נחל חיי העולם הבא.

ראובן הודה, ולא בוש.

מה היה סופו? 

נחל חיי העולם הבא.

ומה שכרן?

מה שכרן?! כדקא אמרינן?

אלא מה שכרן בעולם הזה?

(איוב טו, יט) "להם לבדם נתנה הארץ 

להם לבדם נתנה הארץ - יהודה זכה למלכות. בתוספתא דברכות (פ"ד). ראובן נטל חלק תחילה בארץ, בעבר הירדן:    

ולא עבר זר בתוכם".

ולא עבר זר בתוכם - דרש רבי תנחומא, אימתי לא עבר זר בתוכם? כשבא משה לברכן:

בשלמא ביהודה אשכחן דאודי,

דכתיב, (בראשית לח, כו) "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני".

אלא ראובן, מנלן דאודי?

דא"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן, מאי דכתיב, (דברים לג, ו) "יחי ראובן ואל ימות".

(דברים לג, ז) "וזאת ליהודה"?

יחי ראובן וזאת ליהודה - אין לך בברכת כל השבטים מתחלת, "וזאת", חוץ מזו: 

כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר, היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון,

עצמותיו של יהודה מתגלגלין בארון - עצמות כל השבטים העלו ממצרים. והוא שאמר יוסף, "והעליתם את עצמותי מזה אתכם", (שמות יג, יט) עם עצמותיכם. והיו עצמות כל השבטים שלדן קיימת, ויהודה איבריו מתפרקין, ומתגלגלין בארונו. מפני שנידה את עצמו בערבונו של בנימין,  "וחטאתי לך כל הימים", (בראשית מג, ט) אפי' לעולם הבא. ומהכא נפקא לן, (מכות דף יא) נידוי של חכם, אפילו על תנאי, הוא בא:

עד שעמד משה, ובקש עליו רחמים.

אמר לפניו, רבש"ע, מי גרם לראובן שהודה?

מי גרם לראובן שיודה - במעשה יצועי אביו:

יהודה. 

יהודה - שהודה במעשה תמר. וכן היה מסורת בידיהם. ומדרש אגדה דר' תנחומא, כשאמר יהודה "צדקה ממני", עמד ראובן ואמר, "בלבלתי יצועי אבי". ועכשיו, "יחי ראובן", שלדו קיימת כאילו הוא חי, "וזאת ליהודה?!" שהוא מתגלגל:

וזאת ליהודה?!

מיד (דברים לג, ז) "שמע ה' קול יהודה".

על איבריה לשפא.

לשפא - למקום שנתקו משם.  כמו, "דשף מדוכתיה". (חולין דף מב):

ולא הוה קא מעיילין ליה למתיבתא דרקיעא,

למתיבתא - לישא וליתן עם שאר החכמים:

(דברים לג, ז) "ואל עמו תביאנו".

ולא הוה קא ידע משקל ומטרח

למשקל ומטרח - לישא וליתן:

בשמעתא בהדי רבנן.

(דברים לג, ז) "ידיו רב לו".

ידיו רב לו - יהא לו נצחון, לריב ריבו. והאי דכתיב, "ידיו"? לשון מלחמה הוא, מלחמתה של תורה:

לא הוה קא סלקא ליה שמעתא אליבא דהילכתא,

אליבא דהילכתא - לא היה זוכה לומר דבר המתקבל:

(דברים לג, ז) "ועזר מצריו תהיה".

בשלמא יהודה דאודי, כי היכי דלא תישרף תמר.

אלא ראובן, למה ליה דאודי?

והאמר רב ששת, חציף עלי בר ישראל, דמפריט חטאיה?

מאן דמפריט חטאיה - לרבים, נראה שאינו נכלם בדבר:

כי היכי דלא ליחשדו אחוהי: 

דלא ליחשדו אחוהי - שלא יהו שאר אחיו נחשדין מאביהם:

אם אמרה טמאה אני וכו':  שמעת מינה "כותבין שובר?!". 

שמע מינה כותבין שובר - ופלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי היא בבבא בתרא (דף קע). דקאמר רבי יהודה, אין כותבין שובר, אלא יקרעו את השטר. דאם כן, צריך זה לשמור שוברו מן העכברים:

אמר אביי תני, "מקרעת".

תני מקרעת - שטר כתובתה:

א"ל רבא, והא "שוברת" קתני?

אלא אמר רבא, במקום שאין כותבין כתובה עסקינן:

במקום שאין כותבין כתובה - אלא סומכין על תנאי בית דין, שתקנו לבתולה מאתים, ולאלמנה מנה. וכשמגרשה, מוציאה גיטה, וגובה בה. וכשנתאלמנה, מביאה עדי מיתה, וגובה. והתם כיון דלא אפשר, מודי רבי יהודה שכותבין שובר. דטוב לו שיהא בידו קצת ראיה שפרע, כדי שלא תחזור ותביא עדי מיתה אחרים בבית דין אחר, ותתבענו: 

ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשערי מזרח:  מעלין אותה?!