צורת הדף באתר היברובוקס

משקה, ואח"כ מקריב את מנחתה.

משקה - המים, ואח"כ מקריב מנחתה. ופלוגתא היא בפרק היה נוטל, (לקמן דף יט). ומיהו כל זמן שלא קרבה מנחתה, אינה נבדקת. דכתיב, "מזכרת עון". ואע"פ ששתתה, מניחין אותה בידה, כדי ליגעה ותודה. והשתא ודאי משום חסיון הוא, דאי משום מגילה, הא אימחיקא לה:

דאי משום מגילה, הא אימחיקא לה:

כל המנחות כו': ורמינהו "סדר מנחות כיצד? אדם מביא מנחה מתוך ביתו בקלתות

קלתות - כעין סלים. אדם מביא מנחתו לעזרה מתוך ביתו בקלתות וכו':

של כסף ושל זהב.

ונותנה

ונותנה - בעזרה בכלי שרת. קס"ד שצריך לתתה ע"מ כן, שיהא דעתו שיקדשנה הכלי:

לתוך כלי שרת.

ומקדשה בכלי שרת.

ונותן עליה שמנה ולבונתה.

ומוליכה אצל כהן.

וכהן מוליכה אצל מזבח.

ומגישה בקרן דרומית מערבית, כנגד חודה של קרן,

ומגישה - מגיע את הכלי לקרן מערבית דרומית. ולקמן יליף לה מקראי:

ודיו - לקמן מפרש, מאי היא? ומאי תיסק אדעתין, דנבעי טפי?:

ומסלק את הלבונה לצד אחד.

ומסלק הלבונה לצד אחד - בתוך הכלי עצמה. ולקמן מפרש טעמא דכולה מתניתא:

וקומץ ממקום שנתרבה שמנה.

שנתרבה שמנה - ממקום שהיא נבללת יפה בשמן:

ונותנו לתוך כלי שרת.

ונותנו לכלי שרת - שני. ולקמן מפרש טעמא:

ומקדשו בכלי שרת.

ומלקט את לבונתה.

ונותנה על גביו, ומעלהו.

ומקטירו בכלי שרת.

ומולחו.

ונותנו על גבי האישים.

על גבי האישים - על האש:

קרב הקומץ, שיריה נאכלין.

ורשאין הכהנים ליתן לתוכה,

ליתן לתוכה - ליתן לתוך השירים:

יין ושמן ודבש.

ואין אסורין אלא מלחמץ".

קתני מיהא, "בקלתות של כסף ובקלתות של זהב"?

אמר רב פפא, אימא בכלים הראויין לכלי שרת.

בכלים הראויין לכלי שרת - אם היה מקדישן:

מכלל, דכפיפה מצרית לא חזיא.

כמאן?

דלא כרבי יוסי ברבי יהודה.

דתניא, "כלי שרת שעשאן של עץ - רבי פוסל.

רבי פוסל - [במנחות]. ובמסכת סוכה יליף טעמא בפרק החליל (דף נ):

ור' יוסי בר' יהודה, מכשיר"?

אפי' תימא רבי יוסי ברבי יהודה, אימר דא"ר יוסי בר' יהודה, בחשובין,

בחשובין - בכלי עץ חשובין:

בפחותין מי אמר?! לית ליה לר' יוסי בר' יהודה (מלאכי א, ח) "הקריבהו נא לפחתך"?!:?!

הקריבהו נא לפחתך - סיפא דקרא, "הירצך? או הישא פניך?":

ונותנה לכלי שרת ומקדשה בכלי שרת:

שמעת מינה, כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת.

אין מקדשין אלא מדעת - שהנותנו בהן, צריך שיתננו לשם כך. וא"ת הרי מנחה קדושה עומדת, שהקדישה בפה? קדושת פה, אינה אלא קדושת דמים, ואינה קדושת הגוף. ואינה נפסלת בטבול יום, ובלינה, ואם נטמאת - נפדית. קדשה בכלי, קידשה קדושת הגוף, ונפסלת בטבול יום, ובלינה, ואין לה פדיון:

אימא, "נותנה בכלי שרת, לקדשה בכלי שרת":

נותנה לקדשה - התורה הצריכתו ליתנו בכלי שרת, כדי שיקדשנה הכלי, ואפילו אינו מתכוין לכך:

ונותן עליה שמנה ולבונתה:

ונותן עליה - הזר, שמן ולבונה. ואין צריך כהן לכך. דכתיב, "ויצק עליה שמן וגו'" והדר "והביאה אל בני אהרן וגו'":

שנאמר, (ויקרא ב, א) "ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה":

ומוליכה אצל כהן: דכתיב, (ויקרא ב, ב) "והביאה אל בני אהרן וגו':

וכהן מוליכה אצל מזבח: דכתיב, (ויקרא ב, ח) "והגישה אצל [אל] המזבח":

מגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ודיו:

מנלן?

דכתיב, (ויקרא ו, ז) "וזאת תורת המנחה

וזאת תורת המנחה - כל המנחות במשמע:

הקרב אותה בני אהרן

הקרב אותה בני אהרן וגו' יכול במערב - יגיענה לדופן מערבי של מזבח, דהיינו לפני ה'. שההיכל במערב, והמזבח בחצר, ל"ב אמה רחבו ממוצע באמצע העזרה. וכן ההיכל, ממוצע באמצע העזרה, זה מול זה, ל"ב אמה. היכל וכתליו. חללו כ', וכתליו. ו' אמה עובי כותל צפוני, וששה לכותל דרומי. נמצא מערבו של מזבח, "לפני ה'". דאין מפסיק כלום בינו, לבין ההיכל. דאילו אולם שלפני ההיכל פתוח הוא, ורחבו עשרים אמה ככל חללו של היכל:

לפני ה' אל פני המזבח".

ותניא, ""לפני ה'", יכול במערב, ת"ל, "אל פני המזבח". אי "אל פני המזבח" יכול בדרום, ת"ל, "לפני ה'".

הא כיצד?

מגישה בקרן דרומית מערבית, כנגד חודה של קרן, ודיו.

כנגד חודה - כל מה שיכול לקרבו כלפי מערב, ובלבד שיהא שם קצת דרום משום "אל פני המזבח". דאי לאו כנגד חודה, ליכא "לפני ה'" כלל. שהרי זויות ההיכל, כולם כנגד זויות המזבח:

רבי אלעזר אומר,

ר' אלעזר אומר כו' - דורשו למקרא בענין אחר, וכך דורשו. מתוך שנאמר, "לפני ה' אל פני המזבח" יכול יגישנה לאחד מהן? רצה למערב, רצה לדרומה. וה"ג לה בת"כ:

יכול יגישנה במערבה של קרן או לדרומה של קרן?

אמרת,

או לדרומה של קרן, אמרת - כך תשיבני:

כל מקום שאתה מוצא שני מקראות, אחד מקיים עצמו ומקיים דברי חבירו, ואחד מקיים עצמו ומבטל דברי חבירו, מניחין את שמקיים עצמו ומבטל חבירו, ותופסין את שמקיים עצמו ומקיים חבירו.

כל מקום שאתה מוצא כו' - דכיון דאפשר לקיים את שניהם, תו לא תוקמה רצה זה עושה רצה זה עושה, אלא תפוס המקיים את שניהם:

כשאתה אומר, "לפני ה'", במערב,

ביטלתה "אל פני המזבח" בדרום.

וכשאתה אומר "אל פני המזבח" בדרום, קיימתה "לפני ה' במערב".

קיימתה לפני ה' במערב הא כיצד מגישה לדרומה של קרן - ה"ג לה בת"כ, לדרומה של קרן, ולא בעי כנגד חודה:

הא כיצד?

מגישה לדרומה של קרן".

והיכן קיימתה?

והיכן קיימתה - הלא חוץ לכנגד זויות ההיכל הוא:

 

אמר רב אשי, קסבר האי תנא,

קסבר האי תנא - ר' אלעזר:

כוליה מזבח בצפון קאי.

כוליה מזבח בצפון קאי - בחלק צפוני של עזרה, ולית ליה דמזבח מכוון כנגד ההיכל וכתליו. נמצא דרומו של מזבח כנגד אמצע פתח ההיכל. הלכך יגישנה אל פני המזבח בדרום. ובלבד שיהא סמוך למערב. נמצא מקיים את שניהם. וה"ה נמי, אם היה מזבח משוך מעט, מכנגד זויות דרומית ההיכל ולצפון, שיהא דרומו של מזבח כנגד ההיכל, הוה מצי לקיים את שניהם, דכנגד ההיכל, קרינן ביה "לפני ה'". ובלבד, שיגיש סמוך לקרן, דהיינו אצל מערב. והא דנקט למשמע מינה, "כוליה מזבח בצפון קאי"? משום דג' מחלוקות הן בדבר זה. ר' יהודה אית ליה, מזבח מכוון כנגד היכל וכתליו, בפ"ק דיומא (דף טז). ור"א בן יעקב אית ליה, כוליה מזבח בדרום קאי. דאמר, "צפוני", שהוא צד פנוי מכלום. ור' יוסי הגלילי אית ליה, כוליה מזבח בצפון קאי. בזבחים בפ' קדשי קדשים (דף נט). הלכך לר"א דהכא, דשמעי' ליה ע"כ דקאמר זוית דרומית של מזבח לפנים מכנגד זוית של היכל הוא, ופליג אדר"י ואדר"א בן יעקב, מוקמינן ליה כר' יוסי הגלילי, דס"ל דכוליה מזבח בצפון, ולא מוקמינן ליה במחלוקת רביעית:

מאי "ודיו"?

מאי ודיו - מאי תיסק אדעתיה, דנבעי טפי:

א"ר אשי, איצטריך, ס"ד אמינא תיבעי הגשת מנחה גופה.

מנחה גופה - ולא הכלי שהיא בה, אלא יכוף הכלי שיהא נוגע סולת למזבח:

קמשמע לן.

ואימא הכי נמי?

אמר קרא, "והקריבה אל הכהן וגו' והגישה אל המזבח", מה הקרבה אצל כהן בכלי, אף הגשה אצל מזבח בכלי:

ומסלק את לבונתה לצד אחד: כי היכי דלא תקמוץ בהדי מנחה.

כדתנן, קמץ ועלה בידו צרור או גרגר מלח או קורט לבונה, פסול":

פסול - משום דהוה קומץ חסר:

וקומץ ממקום שנתרבה שמנה: מנלן?

דכתיב, (ויקרא ב, ב) "מסלתה ומשמנה", "מגרשה ומשמנה":

ונותנו לתוך כלי שרת ומקדשו בכלי שרת: למה לי? הא קדשה חדא זימנא?

מידי דהוה אדם.

דם אע"ג דקדישתיה סכין

סכין - הוי כלי שרת. דתניא (יומא דף יב) "כל הכלים שעשה משה, משיחתן מקדשתן. מכאן ואילך, עבודתן מחנכתן":

בצואר בהמה.

הדר מקדיש ליה בכלי שרת,

הדר מקדש ליה בכלי - שמקבלו בכלי שרת. כדכתיב, "וישם באגנות" (שמות כד, ו):

הכא נמי לא שנא:

ומלקט את לבונתה ונותנה על גביו: דכתיב, (ויקרא ו, ח) "ואת כל הלבונה אשר על המנחה":

ואת כל הלבונה - גבי הקטרה כתיב, דמקטר קומץ ולבונה כי הדדי:

ומעלהו

 

תוספות

אי משום מגילה הא אימחיקא. היה קשה לרבי והאמרי' לעיל (דף ז:) דלאחר [שנמחקה] מגילתה מאיימין עליה שתשתה ונראה דעל כרחך אית לן למימר דר"א לית ליה איום שתשתה אפי' אחר מחיקת מגילה ומדלא פריך נהי דמשקה ואחר מקריבה אימא דלאחר מחיקה לאלתר היה נוטל המנחה מעל ידיה ש"מ דפשיטא ליה דעד שעת הקרבה היה מניחה על ידיה אם כן למאן דאמר מאיימין עליה שתשתה אית לן למימר דסבירא ליה מקריב מנחתה ואח"כ שותה דכבר נקרבה: