ושומרת יבם, וכנוסה.

שומרת יבם וכנוסה - ואם היתה יבמתו, וכנסה וקינא לה ונסתרה, מגלגל עליה שבועה שלא נטמאת כשהיא שומרת יבם. שומרת יבם, מצפה וממתנת ליבם שייבמנה. כמו, "ואביו שמר את הדבר" (בראשית לז, יא) "לא תשמור על חטאתי" (איוב יד, טז):

אמן שלא נטמאתי.

ואם נטמאתי, יבואו בי.

אמן שלא נטמאתי - היינו קבלת שבועה. ואם נטמאתי יבאו בי, היינו קבלת אלה. כדרך שהשביעה. כדאמר לעיל בגמרא, "משביעני עליך שלא נטמאת, ואם נטמאת יבאו ביך". והיינו פירושו, ד"אמן על השבועה, אמן על האלה", דתניא ברישא:

ר"מ אומר, אמן שלא נטמאתי, אמן שלא אטמא.

אמן שלא אטמא - שאם תטמא לאחר זמן, מים מערערין אותה לאחר שתטמא. כדתניא בברייתא בגמרא:

הכל שוין, שאין מתנה עמה, לא על קודם שתתארס, ולא על אחר שתתגרש.

ולא על אחר שתתגרש כו' - ואפילו לר"מ דאמר מתנה על העתיד:

נסתרה לאחד ונטמאת,

ונטמאת - בגירושיה. דאינה נאסרת עליו לחזור לו, אלא א"כ נישאת על ידי קידושין. דכי כתיב, (דברים כד, ד) "לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה", אחר קידושין ונישואין כתיב. כדכתיב, "והיתה לאיש אחר ושנאה האיש האחרון":

ואח"כ החזירה, לא היה מתנה עמה.

זה הכלל, כל שתבעל ולא היתה אסורה לו, לא היה מתנה עמה:

גמרא

אמר רב המנונא: שומרת יבם שזינתה,

שזינתה - כשהיא שומרת יבם:

אסורה ליבמה.

אסורה ליבמה - כאשה שזינתה תחת בעלה, שאסורה לבעלה:

ממאי?

מדקתני, "שומרת יבם וכנוסה".

מדקתני שומרת יבם - שמשביעה על זנות שזינתה כשהיא שומרת יבם:

אי אמרת בשלמא, אסירה - משום הכי מתנה בהדה.

אי אמרת בשלמא - זנתה נאסרת עליו, משום הכי מתנה ע"י גלגול, אף על אותו זנות, אלא אי אמרת כו':

אלא א"א לא אסירה - היכי מתנה בהדה?

והתנן: "זה הכלל כל שאילו תיבעל ולא תהא אסורה לו לא היה מתנה עמה"?

אמרי במערבא: לית הילכתא כרב המנונא.

אלא הא דקתני "שומרת יבם וכנוסה"?

הא מני ר"ע היא, דאמר, אין קידושין תופסין בחייבי לאוין.

אין קידושין תופסין - לאשה האסורה על המקדשה, בלאו. ורבנן פליגי עליה ואמרי, בחייבי כריתות הוא דלא תפסי, אבל בחייבי לאוין תפסי. אלמא לר"ע, משוי חייבי לאוין, חמורות לענין איסוריהם, כחייבי כריתות, שהולד ממזר. ולגבי לאסור על בעלה נמי. כי היכי דהבא על אשת איש שהיא בכרת, אסורה על בעלה. כן הבא על שומרת יבם נמי, שהיא עליו, ב"לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר", (דברים כה, ה) אוסרה על יבמה:

ומשוי לה

ומשוי לה - לחייבי לאוין:

כי ערוה.

כי ערוה - דכרת:

בעי רבי ירמיה, מהו שיתנה אדם על נישואין הראשונים?

נשואין הראשונים - כגון גירשה והחזירה וקינא לה ונסתרה:

על נישואי אחיו מהו?

[על נשואי אחיו]מהו - לגלגל זנות שתחת אחיו. דהא דתנן במתני', "ארוסה, ונשואה, שומרת יבם, וכנוסה", לאו בחדא אתתא קאי, שישקנה יבם וישביענה על האירוסין ונישואין של אחיו. אלא מילי מילי קתני. אם הבעל משקה, מתנה עמה על ארוסה ונשואה. ואם היבם שכנסה משקה, מתנה עמה שומרת יבם וכנוסה:

ת"ש: "זה הכלל, כל שתיבעל ולא תהא אסורה לו, לא היה מתנה עמה".

הא אסירה, ה"נ דמתנה.

הא אסירה הכי נמי דמתנה - וזו נאסרת עליו בזנות נישואין הראשונים לעולם. וכן בזנות נישואי אחיו, כדאמר בפ"ק (לעיל דף ב) "ואם מת חולצת ולא מתייבמת":

ש"מ:

ר"מ אומר אמן שלא נטמאתי וכו': תניא: לא כשאמר ר"מ "אמן שלא אטמא", שאם תטמא, מים בודקין אותה מעכשיו.

לא כשאמר ר"מ אמן שלא אטמא - עלתה על דעתו, שתבדק עכשיו על העתיד:

אלא, לכשתטמא, מים מערערין אותה ובודקין אותה.

מערערין אותה - חוזרין לה לתוך גרונה, כאדם הנחנק ע"י משקה, נראה כעושה ערער. והוא לשון, "זעקת שבר יעוערו" (ישעיהו טו, ה):

בעי רב אשי, מהו שיתנה אדם על נישואין האחרונים?

על נישואין אחרונים - לר"מ דאמר מתנה על העתיד, מהו שיתנה עמה בגלגול שבועה, שלא תטמא אם יגרשנה ויחזירנה ותטמא:

השתא מיהא לא אסירה ליה.

או דילמא, זימנין דמגרש לה והדר מהדר לה?

ת"ש, "הכל שוין שלא היה מתנה עמה: לא על קודם שתתארס, ולא על אחר שתתגרש. 

נסתרה לאחד ונטמאת, ואח"כ יחזירנה, (החזירה) לא היה מתנה"

ואחר כך יחזירנה - טעמא דתטמא בימי גירושיה, דלא מיתסרא עליה. הא תטמא לאחר חזרה, הכי נמי דמתני עכשיו:

הא יחזירנה ותיטמא, ה"נ דמתני.

ש"מ.

ת"ר: (במדבר ה, כט) "זאת תורת הקנאות".

תורת הקנאות - תורה אחת לכל הקנאות, שבכולן יעשה לה כתורה הזאת:

מלמד שהאשה שותה ושונה.

רבי יהודה אומר: "זאת", שאין האשה שותה ושונה.

רבי יהודה אומר זאת - מיעוטא הוא זאת ולא אחרת:

אמר ר' יהודה, מעשה, והעיד לפנינו נחוניא חופר שיחין,

חופר שיחין - להכניס מים לעולי רגלים בשדות ובדרכים:

שהאשה שותה ושונה.

וקיבלנו עדותו, בשני אנשים.

בשני אנשים - אם מת בעלה, זה שהשקה, ונישאת לאחר וקינא לה, והיא נסתרה. וקבלנו עדותו של נחוניא, שישקנה השני:

אבל לא באיש אחד.

דרבי יהודה דריש "זאת" למעוטי שאינה שותה ושונה על ידי בעל א', אם חזר וקינא לה. ודריש, "תורת" לרבות ששותה פעם שניה על ידי בעל שני. ומדקאמר ר' יהודה דע"י בעל שני חוזרת ושותה. מכלל דלתנא קמא, אפילו בעל א' משקה שני פעמים. והיינו דפרכינן, "ותנא קמא הא כתיב 'זאת'?" ומאי קא ממעט מיניה:

וחכ"א, אין האשה שותה ושונה. בין באיש אחד, בין בב' אנשים.

ות"ק נמי, הכתיב "זאת"?

ורבנן בתראי נמי, הא כתיב "תורת"?

אמר רבא, באיש אחד, ובועל אחד, 

דכ"ע לא פליגי, דאין האשה שותה ושונה.