(ירמיהו לז, יג) "ויהי הוא בשער בנימן, ושם בעל פקידות, ושמו יראיה בן שלמיה בן חנניה, ויתפש את ירמיהו הנביא לאמר, אל הכשדים אתה נופל.
ויאמר ירמיהו, שקר, אינני נופל אל [על] הכשדים וגו'".
וכתי', "ויתפש ירמיהו [יראיה בירמיהו], ויביאהו אל השרים".
וא"ר אלעזר, כל עדה שיש בה חנופה, מאוסה כנדה.
שנאמר, (איוב טו, לד) "כי עדת חנף גלמוד".
שכן בכרכי הים קורין לנדה, "גלמודה".
מאי "גלמודה"?
גמולה מבעלה.
גמולה - בדולה כמו, "ויגמל" (בראשית כא):
ואמר ר' אלעזר, כל עדה שיש בה חנופה, לסוף גולה. כתיב הכא, "כי עדת חנף גלמוד".
וכתי' התם, (ישעיהו מט, כא) "ואמרת בלבבך, מי ילד לי את אלה, ואני שכולה וגלמודה גולה וסורה וגו'".
א"ר ירמיה בר אבא, ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה.
כת ליצים,
וכת חניפים,
וכת שקרים,
וכת מספרי לשון הרע.
כת ליצים, דכתיב, (הושע ז, ה) "משך ידו את לוצצים".
משך ידו - הקב"ה מהיות את לוצצים:
כת חניפים, דכתיב, (איוב יג, טז) "כי לא לפניו חנף יבא".
כת שקרים, דכתי', (תהילים קא, ז) "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני".
כת מספרי לשון הרע, דכתיב, (תהילים ה, ה) "כי לא אל חפץ רשע אתה, לא יגורך רע".
צדיק אתה ה', לא יגור במגורך רע:
לא יגורך רע - לא יגור עמך רע.
וגבי מספרי לשון הרע כתיב.
דכתיב בההוא פרשתא, "כי אין בפיהו נכונה" וגו':
הדרן עלך אלו נאמרין
משוח מלחמה פרק שמיני סוטה
משנה
משוח מלחמה, בשעה שמדבר אל העם, בלשון הקודש היה מדבר.
שנאמר, (דברים כ, ב) "והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן",
זה כהן משוח מלחמה.
משוח מלחמה - כהן שנתרבה לכך, שנאמר, "ונגש הכהן" וגו'. ובגמרא פריך מאי קאמר:
"ודבר אל העם", בלשון הקודש.
(דברים כ, ג) "ואמר אליהם שמע ישראל וגו'".
"על אויביכם", ולא על אחיכם.
לא יהודה על שמעון, ולא שמעון על בנימין.
שאם תפלו בידם ירחמו עליכם.
כמה שנאמר, (דברי הימים ב כח, טו) "ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות,
ויקומו האנשים - כתיב גבי פקח בן רמליהו, שנלחם עם אחז, בדברי הימים, ששבו מבני יהודה הרבה. ושם היה נביא, עודד שמו, והוכיחם לבני ישראל ואמר להם, "בחמת ה' על בני יהודה נתנם בידכם, והכיתם בהם לאין מרפא, ועתה אתם אומרים לכבוש אותם לעבדים?! שמעוני והשיבו את השביה וגו'":
ויחזיקו בשביה, וכל מערומיהם הלבישו מן השלל, וילבישום, וינעילום, ויאכילום, וישקום, ויסכום, וינהלום בחמורים, לכל כושל,
לכל כושל - כל הכושלים שבהם, שאינן יכולין לילך ברגליהם:
ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם, וישובו שומרון וגו'".
"על אויביכם" אתם הולכים, שאם תפלו בידם, אין מרחמין עליכם.
(דברים כ, ג) "אל ירך לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו וגו'".
"אל ירך לבבכם", מפני צהלת סוסים, וציחצוח חרבות.
צהלת סוסים - צנף סוסים קרוי "צהלה" בלשון המקרא:
"אל תיראו", מפני הגפת תריסין.
הגפת תריסין - מגיפין וסוגרין, ומדבקין התריסין זה סמוך לזה, כדי שינקשו זה על זה. והקול נשמע כקול המון, לאיים על שכנגדם:
ושפעת הקלגסין.
קלגסין - חיילות:
"אל תחפזו", מקול קרנות.
"אל תערצו", מפני קול צווחות.
(דברים כ, ד) "כי ה' אלהיכם ההולך עמכם".
הם באין בנצחונו של בשר ודם, ואתם באים בנצחונו של מקום.
פלשתים באו בנצחונו של גלית, מה היה סופו?
לסוף נפל בחרב, ונפלו עמו.
בני עמון, באו בנצחונו של שובך,
שובך - שר צבא הדרעזר:
מה היה סופו?
לסוף נפל בחרב, ונפלו עמו.
ואתם, אי אתם כן.
"כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם וגו'".
זה מחנה הארון:
גמרא
מאי קאמר?
מאי קאמר - היכי יליף לשון הקודש מהכא:
הכי קאמר. שנאמר, "ודבר", ולהלן אומר, (שמות יט, יט) "משה ידבר והאלהים יעננו בקול".
מה להלן בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש.
תנו רבנן, "ונגש הכהן ודבר אל העם" (דברים כ, ב).
יכול כל כהן שירצה?
ת"ל, (דברים כ, ה) "ודברו השוטרים".
מה שוטרים בממונה, אף כהן בממונה.
ואימא כהן גדול?
דומיא דשוטר.
דומיא דשוטר - תירוצא היא. השופט ממונה על השוטר. ששוטר עשוי לנגוש את מי שיצוה השופט לכוף:
מה שוטר שיש ממונה על גביו, אף כהן שיש ממונה על גביו.
כהן גדול נמי האיכא מלך על גביו?
בעבודתו קאמר.
ואימא סגן?
ואימא סגן - מדבר דברים הללו, דהא ממונה הוא, ויש ממונה על גביו:
סגן לאו ממונה הוא.
דתניא, אמר רבי חנינא סגן הכהנים, למה סגן ממונה?
למה סגן ממונה - לאיזה דבר הוא ממונה ומוכן:
שאם אירע בו פסול בכהן גדול, נכנס ומשמש תחתיו:
שאם אירע כו' - אבל בעוד שלא אירע פסול לכהן גדול, אין לסגן גדולה של כלום:
ואמר אליהם שמע ישראל:
מאי שנא שמע ישראל?
מאי שנא שמע ישראל - למה מתחיל בלשון זה:
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל, אפילו לא קיימתם, אלא קריאת שמע שחרית וערבית, אי אתם נמסרין בידם:
אל ירך לבבכם אל תיראו כו':
תנו רבנן, פעמיים מדבר עמם. אחת בספר,
פעמיים מדבר עמהם אחת בספר - כשיצאו מארצם:
ואחת במלחמה.
בספר מה הוא אומר?
____________________________________
תוספות
משוח מלחמה - נראה, האי דלא תנא הכי, "מלחמה בשעה שמדבר אל העם כיצד?", כדקתני בפרק או נאמרין (לעיל דף לב.) "מקרא בכורים כיצד"?
משום דהתם סליק מיניה דתני לעיל מיניה, "ואלו נאמרין בלשון קודש".
אבל תימה, למה הקדים פרק זה קודם פרק עגלה ערופה? והלא שנה משוח מלחמה בבבא אחרונה אחרי כולן?
ויש לומר, דהתם הקדים פרשת עגלה ערופה משום דאיירי בפרשת המלך נקט בתריה פרשת עגלה ערופה, אבל הכא שבא לפרש, מקדים משוח מלחמה משום דזוטרי מיליה, ופסיק ושדי להו.
וא"ת וליתני לעיל פרשת משוח מלחמה כדתני פרשת עגלה ערופה?
יש לומר דלא שייך למימר פרשת משוח מלחמה, שהרי לא נתה משום מצות קריאה אלא משום התראה:
הכי קאמר שנאמר ודבר - ירושלמי: "למה? בגין דכתי' ודבר.
הרי ק"ש דכתי' בה, "ודברת בם", והיא נאמרת בכל לשון?
אלא בגין דכתיב בה אמירה.
הרי פרשת ודוי מעשר הרי כתיב בה אמירה והיא נאמרת בכל לשון?
אמר רבי חגי, נאמר כאן הגשה ונאמר להלן הגשה, "ונגשו הכהנים בני לוי", מה נגישה שנא' להלן בלשון קודש אף כאן בלשון קודש.
עד כדון כרבי עקיבא דאמר לשונות ריבויין הן כרבי ישמעאל דאמר לשונות כפולין הן, ברם מאי?
אמר ר' חייא בר אבא נאמר כאן נגישה ונאמר להלן נגישה "ונגש משה אל הערפל" מה לשם לשון הקודש אף כאן לשון הקודש".
מסתברא דלא ופקדו שרי צבאות בראש העם ואחרי כן ונגש הכהן ודבר אל העם בתר דמתקן להון הוא משמע לון:
סגן לאו ממונה הוא - ואם תאמר הא אמרינן בסנהדרין פרק כהן גדול (דף יט.) כשהוא מנחם אחרים כל העם עוברין זה אחר זה והממונה ממצעו ותניא כשהוא עומד בשורה לנחם את האחרים סגן ומשוח מלחמה עומד בימינו ואמר רב פפא ש"מ מהא מתניתין תלת שמע מינה היינו סגן היינו ממונה יש לומר ודאי ממונה היה לדברים שמינוהו אחיו הכהנים כדתנן (יומא דף כח.) אמר להם הממונה אבל מן התורה אין לו שום מנוי ושררה יותר על אחיו הכהנים ואינו אלא עין מינוי אמרכל וגיזבר שגידלוהו אחיו הכהנים: