צורת הדף

(בראשית יד), "אם מחוט ועד שרוך נעל",

אם מחוט ועד שרוך - שלא רצה ליהנות מן הגזל:

שרוך - רצועה:

זכו בניו לשתי מצות. לחוט של תכלת.

חוט של תכלת - לציצית:

ורצועה של תפילין.

רצועה של תפילין - לקשור:

בשלמא רצועה של תפילין כתיב, (דברים כח) "וראו כל עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך".

בשלמא רצועה של תפילין - איכא הנאה דכתיב ויראו ממך:

ותניא ר' אליעזר הגדול אומר, אלו תפילין שבראש.

אלו תפילין שבראש - אות הן לכל כי שם ה' נקרא עליך:

אלא חוט של תכלת, מאי היא?

מאי היא - מאי הנאה איכא:

דתניא, רבי מאיר אומר, מה נשתנה תכלת מכל הצבעונין?

מה נשתנה תכלת - שהזקיקתה תורה לציצית:

מפני שתכלת דומה לים.

שהתכלת דומה לים - שהחלזון מן הים הוא עולה אחת לשבעים שנה ומראית דמו דומה לים וים אנו רואין שדומה לרקיע ורקיע לספיר וספיר לכסא הכבוד דכתיב ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר והוא כעצם השמים אלמא שמים דומין לספיר וספיר הוא כסא הכבוד דכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא וכשהקב"ה מסתכל בכסא הכבוד שלו נזכר במצוה זו שהיא כנגד כל המצות:

וים דומה לרקיע.

ורקיע דומה לאבן ספיר.

ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד.

דכתיב, (שמות כד) "ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו" וגו'.

וכתיב, (יחזקאל א) "כמראה אבן ספיר דמות כסא".

א"ר אבא, קשה גזל הנאכל, שאפילו צדיקים גמורים אינן יכולין להחזירו.

הנאכל - הגוזל ואוכל קשה הוא לעשות תשובה:

שנאמר, (בראשית יד) "בלעדי רק אשר אכלו הנערים".

אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר בר' שמעון, כל מקום שאתה מוצא דבריו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בהגדה, עשה אזניך כאפרכסת.

כאפרכסת - טרמויי"א:

(דברים ז) "לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם" וגו'.

לא מרבכם - לפי שאין אתם מרבין עצמכם אלא ממעטין לפיכך חשק בכם כי אתם המעט ממעיטין עצמכם בענוה:

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה, אתם ממעטין עצמכם לפני.

נתתי גדולה לאברהם. אמר לפני, (בראשית יח) "ואנכי עפר ואפר".

למשה ואהרן. אמר, (שמות טז) "ונחנו מה".

לדוד, אמר, (תהילים כב) "ואנכי תולעת ולא איש".

אבל אומות העולם אינן כן.

נתתי גדולה לנמרוד, אמר, (בראשית יא) "הבה נבנה לנו עיר".

נמרוד - מלך בדור הפלגה היה ולכך נקרא שמו נמרוד שהמריד כל העולם במלכותו על הקב"ה:

לפרעה, אמר, (שמות ה) "מי ה'".

לסנחריב, אמר, (מלכים ב יח) "מי בכל אלהי הארצות" וגו'.

לנבוכדנצר, אמר, (ישעיהו יד) "אעלה על במתי עב".

לחירם מלך צור, אמר, (יחזקאל כח) "מושב אלהים ישבתי בלב ימים".

מושב אלהים ישבתי - שבנה לו שבעה רקיעים של נחשת ועלה וישב עליהם:

אמר רבא, ואיתימא ר' יוחנן, גדול שנאמר במשה ואהרן, יותר ממה שנאמר באברהם.

דאילו באברהם כתיב, "ואנכי עפר ואפר". ואילו במשה ואהרן כתיב, "ונחנו מה".

ואמר רבא ואיתימא ר' יוחנן, אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן.

כתיב הכא, "ונחנו מה". וכתיב התם, (איוב כו) "תולה ארץ על בלימה".

תולה ארץ - על זכות אותן שנחשבו לבלימה:

אמר רבי אילעא, אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה. שנאמר, "תולה ארץ על בלימה".

שבולם עצמו - סוגר את פיו ודומה לו בבכורות (דף מ:) פיו בלום ורגליו מבולמות:

רבי אבהו אמר, מי שמשים עצמו כמי שאינו. שנאמר, (דברים לג) "ומתחת זרועות עולם".

ומתחת - מי שנדרס תחת הכל הוא זרועות עולם:

אמר רבי יצחק, מאי דכתיב, (תהילים נח) "האמנם אלם, צדק תדברון, מישרים תשפטו בני אדם".

האמנם אלם - אומנות יפה היא האילום אבל צדק דהיינו דברי תורה אותו תדברון:

מישרים - כמישור ארץ חלקה שנוחה לידרס:

מה אומנותו של אדם בעולם הזה?

ישים עצמו כאלם.

יכול אף לדברי תורה?

תלמוד לומר, "צדק תדברון".

יכול יגיס דעתו?

ת"ל, "מישרים תשפטו בני אדם".

אמר רבי זעירא, ואיתימא רבה בר ירמיה, מכסין בעפר עיר הנדחת.

בעפר עיר הנדחת - קס"ד אפר שריפתה:

ואמאי? איסורי הנאה הוא?

והא איסורי הנאה נינהו - דכתיב לא ידבק וגו' ובעיר הנדחת כתיב:

אמר זעירי, לא נצרכה אלא לעפר עפרה.

עפר עפרה - עפר קרקעה:

דכתיב, (דברים יג) "ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה, ושרפת".

מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושרפה, יצא זה שמחוסר תלישה קביצה ושרפה.

ורבא אמר, מצות לאו ליהנות ניתנו.

ורבא אמר - אפילו בעפר עפרה נמי מותר שכסוי הדם מצוה ולא הנאה שהמצות שנתנו לישראל לא ליהנות נתנו להם לא לשם הנאה נתנו להם אלא גזירת מלך היא עליהם:

יתיב רבינא וקאמר לה להא שמעתא.

איתיביה רב רחומי לרבינא, "שופר של עבודה זרה לא יתקע בו".

מאי לאו, אם תקע, לא יצא?

לא. אם תקע, יצא.

מאי לאו, אם נטל, לא יצא?

לא. אם נטל, יצא.

והתניא, "תקע, לא יצא. נטל, לא יצא"?

אמר רב אשי, הכי השתא?!

התם