ועוד זאת,^[1] שבאמת הבירורין שבבי"ע מרפ"ח ע"י תורה ומצות במחשבה דבור ומעשה, גבוהין בשרשן מנר"ן שבאדם. 

כי הן מס"ג שבפנימית א"ק, ונר"ן שכבר נתקנו ע"י מ"ה, הוא יוצא מהמצח - הארה בעלמא. 

וז"ש "לפני מלוך מלך כו'".

והיינו טעמא שהאדם חי במזונות דומם צומח חי, ומבררן במ"ה שבו וחי בהם, לפי שהם מס"ג.

ועוד זאת,^[2] כמ"ש "ופני לא יראו". שפנימית העליון אינו יכול לירד למטה, רק חיצוניותו ובחי' אחוריים, שהוא נובלות חכמה עילאה.

ועוד זאת, שהרי הדבור מדברי חכמה עילאה אינו מוליד. והטפה שנמשכה מהכלי דח"ע יש בה כח המוליד ומהווה יש מאין, וגם המשכת ח"ע כלולה בה.

והטעם, מפני שבה נמשך מהותה ועצמותה דח"ע משא"כ בדבור ומחשבה.

ואפי' בהשכלת השכל^[3] באיזו חכמה - הרי חכמה זו רק הארה מתפשטת ממהות השכל שבנפש ועצמותו. והארה זו היא רק לבוש למהותו ועצמותו של השכל, והשכל הוא הארה ולבוש למהות הנפש.

משא"כ הטפה נמשך בה גם ממהות הנפש ועצמותה המלובשת במוחין, ולכן מולידה בדומה לה ממש.

וזהו ההפרש בין עבודת המלאכים היוצאין מנשיקין להנשמות היוצאין מהכלים.

אך הכלים דאצי' נעשו נשמה לבי"ע. והלכך דחילו ורחימו שכליים הן כמלאכים דנשיקין מהארת חיצונית דחב"ד בבי"ע.

והטעם, משום דפנימית חב"ד ומהותו ועצמותו של אור פנימי, אינו יכול להתגלות אלא ע"י הארת הכלים דוקא, היורדים למטה כטיפת האדם ממוחין. וכמ"ש "ופני לא יראו".