במדבר פרק ג

מ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה פְּקֹ֨ד כָּל־בְּכֹ֤ר זָכָר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִבֶּן־חֹ֖דֶשׁ וָמָ֑עְלָה וְשָׂ֕א אֵ֖ת מִסְפַּ֥ר שְׁמֹתָֽם׃

(מ) פקד כל בכור זכר וגו’ מבן חדש ומעלה: משיצא מכלל ספק נפלים:

מא וְלָֽקַחְתָּ֨ אֶת־הַלְוִיִּ֥ם לִי֙ אֲנִ֣י יְהוָ֔ה תַּ֥חַת כָּל־בְּכֹ֖ר בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֵת֙ בֶּֽהֱמַ֣ת הַלְוִיִּ֔ם תַּ֣חַת כָּל־בְּכ֔וֹר בְּבֶֽהֱמַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

מב וַיִּפְקֹ֣ד מֹשֶׁ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֹת֑וֹ אֶֽת־כָּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

מג וַיְהִי֩ כָל־בְּכ֨וֹר זָכָ֜ר בְּמִסְפַּ֥ר שֵׁמֹ֛ת מִבֶּן־חֹ֥דֶשׁ וָמַ֖עְלָה לִפְקֻֽדֵיהֶ֑ם שְׁנַ֤יִם וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף שְׁלֹשָׁ֥ה וְשִׁבְעִ֖ים וּמָאתָֽיִם׃ {פ}

מד וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

מה קַ֣ח אֶת־הַלְוִיִּ֗ם תַּ֤חַת כָּל־בְּכוֹר֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־בֶּֽהֱמַ֥ת הַלְוִיִּ֖ם תַּ֣חַת בְּהֶמְתָּ֑ם וְהָֽיוּ־לִ֥י הַלְוִיִּ֖ם אֲנִ֥י יְהוָֽה׃

(מה) ואת בהמת הלווים וגו’: לא פדו בהמות הלווים את בכורי בהמה טהורה של ישראל, אלא את פטרי חמוריהם. ושה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמורים של ישראל. תדע, שהרי מנה העודפים באדם ולא מנה העודפים בבהמה:

מו וְאֵת֙ פְּדוּיֵ֣י הַשְּׁלֹשָׁ֔ה וְהַשִּׁבְעִ֖ים וְהַמָּאתָ֑יִם הָעֹֽדְפִים֙ עַל־הַלְוִיִּ֔ם מִבְּכ֖וֹר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

(מו) ואת פדויי השלשה וגו’: ואת הבכורות הצריכין להיפדות בהם. אלו השלשה ושבעים ומאתים העודפים בהם, יתרים על הלווים, מהם תיקח חמשת שקלים לגלגלת. כך הייתה מכירתו של יוסף עשרים כסף, שהיה בכורה של רחל:

מז וְלָֽקַחְתָּ֗ חֲמֵ֧שֶׁת חֲמֵ֛שֶׁת שְׁקָלִ֖ים לַגֻּלְגֹּ֑לֶת בְּשֶׁ֤קֶל הַקֹּ֨דֶשׁ֙ תִּקָּ֔ח עֶשְׂרִ֥ים גֵּרָ֖ה הַשָּֽׁקֶל׃

מח וְנָֽתַתָּ֣ה הַכֶּ֔סֶף לְאַֽהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו פְּדוּיֵ֕י הָעֹֽדְפִ֖ים בָּהֶֽם׃

מט וַיִּקַּ֣ח מֹשֶׁ֔ה אֵ֖ת כֶּ֣סֶף הַפִּדְי֑וֹם מֵאֵת֙ הָעֹ֣דְפִ֔ים עַ֖ל פְּדוּיֵ֥י הַלְוִיִּֽם׃

(מט) העדפים על פדויי הלווים: על אותן שפדו הלווים בגופן:

נ מֵאֵ֗ת בְּכ֛וֹר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לָקַ֣ח אֶת־הַכָּ֑סֶף חֲמִשָּׁ֨ה וְשִׁשִּׁ֜ים וּשְׁלֹ֥שׁ מֵא֛וֹת וָאֶ֖לֶף בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ׃

(נ) חמישה וששים ושלש מאות ואלף: כך סכום החשבון: חמשת שקלים לגלגלת. למאתיים בכורות, אלף שקל. לשבעים בכורות, שלוש מאות וחמישים שקל. לשלש בכורות, חמישה עשר שקל. אמר, "כיצד אעשה?" בכור שאומר לו, "תן חמשת שקלים", יאמר לי, "אני מפדויי הלווים".  מה עשה? הביא שנים ועשרים אלף פתקין וכתב עליהן "בן לוי". ומאתים ושבעים ושלשה פתקין כתב עליהן, "חמישה שקלים". בללן ונתנן בקלפי, אמר להם, "בואו וטלו פתקיכם לפי הגורל": 

נא וַיִּתֵּ֨ן מֹשֶׁ֜ה אֶת־כֶּ֧סֶף הַפְּדֻיִ֛ם לְאַֽהֲרֹ֥ן וּלְבָנָ֖יו עַל־פִּ֣י יְהוָ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {פ}