במדבר פרק ט^[1]

א וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֣ה אֶל־מֹשֶׁ֣ה בְמִדְבַּר־סִ֠ינַי בַּשָּׁנָ֨ה הַשֵּׁנִ֜ית לְצֵאתָ֨ם מֵאֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם בַּחֹ֥דֶשׁ הָֽרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹֽר׃

[ביאור]

(א) בחדש הראשון - פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר? למדת, שאין סדר מוקדם מאוחר בתורה. ולמה לא פתח בזו? מפני שהוא גנותן של ישראל. שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד: 

ב וְיַֽעֲשׂ֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־הַפָּ֖סַח בְּמֽוֹעֲדֽוֹ׃

(ב) במועדו - אף בשבת. במועדו - אף בטומאה:

[פסחים ו, ב]

ג בְּאַרְבָּעָ֣ה עָשָֽׂר־י֠וֹם בַּחֹ֨דֶשׁ הַזֶּ֜ה בֵּ֧ין הָֽעַרְבַּ֛יִם תַּֽעֲשׂ֥וּ אֹת֖וֹ בְּמֹֽעֲד֑וֹ כְּכָל־חֻקֹּתָ֥יו וּכְכָל־מִשְׁפָּטָ֖יו תַּֽעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ׃

(ג) ככל חקתיו - אלו מצוות שבגופו: שה, תמים, זכר, בן שנה:

וככל משפטיו - אלו מצוות שעל גופו, ממקום אחר. כגון: שבעת ימים למצה, ולביעור חמץ. [מצוות שבגופו: שה, תמים, זכר, בן שנה. שעל גופו: צלי אש, ראשו על כרעיו ועל קרבו. שחוץ לגופו: מצה וביעור חמץ]:

ד וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַֽעֲשֹׂ֥ת הַפָּֽסַח׃

(ד) וידבר משה וגו' - מה תלמוד לומר? והלא נאמר (ויקרא כג, מד) "וידבר משה את מועדי ה'"? [ביאור] אלא, כששמע פרשת מועדים מסיני, אמרה להם. וחזר והזהירם בשעת מעשה:

[ביאור]

ה וַיַּֽעֲשׂ֣וּ אֶת־הַפֶּ֡סַח בָּֽרִאשׁ֡וֹן בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֥וֹם לַחֹ֛דֶשׁ בֵּ֥ין הָֽעַרְבַּ֖יִם בְּמִדְבַּ֣ר סִינָ֑י כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

ו וַיְהִ֣י אֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר הָי֤וּ טְמֵאִים֙ לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם וְלֹֽא־יָכְל֥וּ לַֽעֲשֹׂת־הַפֶּ֖סַח בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַֽיִּקְרְב֞וּ לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֛ה וְלִפְנֵ֥י אַֽהֲרֹ֖ן בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃

(ו) לפני משה ולפני אהרן - כששניהם יושבין בבית המדרש באו ושאלום. ולא יתכן לומר זה אחר זה. שאם משה לא היה יודע, אהרן מניין לו?:

[פסחים ו, ב]

ז וַ֠יֹּֽאמְרוּ הָֽאֲנָשִׁ֤ים הָהֵ֨מָּה֙ אֵלָ֔יו אֲנַ֥חְנוּ טְמֵאִ֖ים לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם לָ֣מָּה נִגָּרַ֗ע לְבִלְתִּ֨י הַקְרִ֜יב אֶת־קָרְבַּ֤ן יְהוָה֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

(ז) למה נגרע - אמר להם "אין קדשים קרבים בטומאה". [ביאור] אמרו לו: "יזרק הדם עלינו בכהנים טהורים, ויאכל הבשר לטהורים". [ביאור] אמר להם: "עמדו ואשמעה" [פסוק ח]. כתלמיד המובטח לשמוע מפי רבו. אשרי ילוד אשה שכך מובטח. שכל זמן שהיה רוצה, היה מדבר עם השכינה.  

וראויה הייתה פרשה זו להיאמר ע"י משה, כשאר כל התורה כולה. [ביאור] אלא שזכו אלו שתאמר על ידיהן. שמגלגלין זכות ע"י זכאי:

[ביאור]

ח וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם מֹשֶׁ֑ה עִמְד֣וּ וְאֶשְׁמְעָ֔ה מַה־יְצַוֶּ֥ה יְהוָ֖ה לָכֶֽם׃ {פ}

[רש"י דברים לד, י]

ט וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

[ביאור]

י דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ כִּי־יִהְיֶֽה־טָמֵ֣א ׀ לָנֶ֡פֶשׁ אוֹ֩ בְדֶ֨רֶךְ רְחֹקָ֜הׄ לָכֶ֗ם א֚וֹ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָ֥שָׂה פֶ֖סַח לַֽיהוָֽה׃

(י) או בדרך רחקה - נקוד עליו, לומר, לא שרחוקה ודאי, אלא שהיה חוץ לאסקופת העזרה כל זמן שחיטה. פסח שני: מצה וחמץ עמו בבית. ואין שם יום טוב. ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו:

יא בַּחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם בֵּ֥ין הָֽעַרְבַּ֖יִם יַֽעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ עַל־מַצּ֥וֹת וּמְרֹרִ֖ים יֹֽאכְלֻֽהוּ׃

יב לֹֽא־יַשְׁאִ֤ירוּ מִמֶּ֨נּוּ֙ עַד־בֹּ֔קֶר וְעֶ֖צֶם לֹ֣א יִשְׁבְּרוּ־ב֑וֹ כְּכָל־חֻקַּ֥ת הַפֶּ֖סַח יַֽעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ׃

יג וְהָאִישׁ֩ אֲשֶׁר־ה֨וּא טָה֜וֹר וּבְדֶ֣רֶךְ לֹֽא־הָיָ֗ה וְחָדַל֙ לַֽעֲשׂ֣וֹת הַפֶּ֔סַח וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּ֑יהָ כִּ֣י ׀ קָרְבַּ֣ן יְהוָ֗ה לֹ֤א הִקְרִיב֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ חֶטְא֥וֹ יִשָּׂ֖א הָאִ֥ישׁ הַהֽוּא׃

יד וְכִֽי־יָג֨וּר אִתְּכֶ֜ם גֵּ֗ר וְעָ֤שָֽׂה פֶ֨סַח֙ לַֽיהוָ֔ה כְּחֻקַּ֥ת הַפֶּ֛סַח וּכְמִשְׁפָּט֖וֹ כֵּ֣ן יַֽעֲשֶׂ֑ה חֻקָּ֤ה אַחַת֙ יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְלַגֵּ֖ר וּלְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ׃ {ס}

(יד) וכי יגור אתכם גר ועשה פסח - יכול כל המתגייר יעשה פסח מיד? תלמוד לומר: "חקה אחת" וגו'. אלא כך משמעו, "וכי יגור אתכם גר" ובא עת לעשות פסח עם חבריו, כחוקה וכמשפט יעשה:

[לקוטי טעמים ומנהגים על הגש"פ פיסקא יש מקום לומר]