טו וּבְיוֹם֙ הָקִ֣ים אֶת־הַמִּשְׁכָּ֔ן כִּסָּ֤ה הֶֽעָנָן֙ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֔ן לְאֹ֖הֶל הָֽעֵדֻ֑ת וּבָעֶ֜רֶב יִֽהְיֶ֧ה עַֽל־הַמִּשְׁכָּ֛ן כְּמַרְאֵה־אֵ֖שׁ עַד־בֹּֽקֶר׃

(טו) המשכן לאהל העדת - "המשכן" העשוי "ל"היות "אהל" ללוחות "העדות":

יהיה על המשכן - כמו הווה על המשכן. וכן כל לשון הפרשה:

טז כֵּ֚ן יִֽהְיֶ֣ה תָמִ֔יד הֶֽעָנָ֖ן יְכַסֶּ֑נּוּ וּמַרְאֵה־אֵ֖שׁ לָֽיְלָה׃

יז וּלְפִ֞י הֵֽעָל֤וֹת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְאַ֣חֲרֵי־כֵ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבִמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכָּן־שָׁם֙ הֶֽעָנָ֔ן שָׁ֥ם יַֽחֲנ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

(יז) העלות הענן - כתרגומו, "אסתלקות". וכן, "ונעלה הענן" (פסוק כ"א). ולא יתכן לכתוב, "ולפי עלות הענן", "ועלה הענן". שאין זה לשון סלוק. אלא צמוח ועלייה. כמו (מלכים יח, מד) "והנה עב קטנה ככף איש עולה מים":

(יח) על פי ה' יסעו - שנינו במלאכת המשכן: כיון שהיו ישראל נוסעים, היה עמוד הענן מתקפל ונמשך על גבי בני יהודה כמין קורה. תקעו והריעו ותקעו. ולא היה מהלך עד שמשה אומר "קומה ה'". "ונסע דגל מחנה יהודה". זו בספרי:

ועל פי ה' יחנו - כיון שהיו ישראל חונים, עמוד הענן מתמר ועולה, ונמשך על גבי בני יהודה כמין סוכה. ולא היה נפרש עד שמשה אומר "שובה ה' רבבות אלפי ישראל". הוי אומר, "על פי ה' וביד משה" (פסוק כג):

יט וּבְהַֽאֲרִ֧יךְ הֶֽעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וְשָֽׁמְר֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת יְהוָ֖ה וְלֹ֥א יִסָּֽעוּ׃

כ וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁ֨ר יִֽהְיֶ֧ה הֶֽעָנָ֛ן^[1] יָמִ֥ים מִסְפָּ֖ר עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַל־פִּ֤י יְהוָה֙ יַֽחֲנ֔וּ^[2] וְעַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה יִסָּֽעוּ׃

(כ) ויש - כלומר ופעמים:

ימים מספר - ימים מועטים:

כא וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁר־יִֽהְיֶ֤ה הֶֽעָנָן֙ מֵעֶ֣רֶב עַד־בֹּ֔קֶר וְנַֽעֲלָ֧ה הֶֽעָנָ֛ן בַּבֹּ֖קֶר וְנָסָ֑עוּ א֚וֹ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה וְנַֽעֲלָ֥ה הֶֽעָנָ֖ן וְנָסָֽעוּ׃

כב אֽוֹ־יֹמַ֜יִם אוֹ־חֹ֣דֶשׁ אֽוֹ־יָמִ֗ים בְּהַֽאֲרִ֨יךְ הֶֽעָנָ֤ן עַל־הַמִּשְׁכָּן֙ לִשְׁכֹּ֣ן עָלָ֔יו יַֽחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֣א יִסָּ֑עוּ וּבְהֵעָֽלֹת֖וֹ יִסָּֽעוּ׃

(כב) או ימים - שנה. כמו (ויקרא כה, כט) "ימים תהיה גאולתו". 

כג עַל־פִּ֤י יְהוָה֙ יַֽחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה יִסָּ֑עוּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת יְהוָה֙ שָׁמָ֔רוּ עַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ {פ} 

במדבר פרק י

א וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃  

ב עֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרֹ֣ת כֶּ֔סֶף מִקְשָׁ֖ה תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑ם וְהָי֤וּ לְךָ֙ לְמִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה וּלְמַסַּ֖ע אֶת־הַֽמַּחֲנֽוֹת׃

(ב) עשה לך - שיהיו תוקעין לפניך כמלך. כמו שנאמר, (דברים לג, ה) "ויהי בישורון מלך":

עשה לך - משלך:

[עשה לך - אתה עושה ומשתמש בהם, ולא אחר]:

למקרא העדה - כשתרצה לדבר עם הסנהדרין ושאר העם, ותקראם לאסוף אליך, תקראם ע"י חצוצרות:

ולמסע את המחנות - בשעת סילוק מסעות תתקעו בהם לסימן. נמצאת אתה אומר על פי שלושה היו נוסעים: על פי הקב"ה. וע"פ משה. ועל פי חצוצרות:

מקשה - מהעשת תעשה, בהקשת הקורנס:

[רש"י דברים לא, כח]

ג וְתָֽקְע֖וּ בָּהֵ֑ן וְנֽוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֨יךָ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

(ג) ותקעו בהן - בשתיהן. והוא סימן למקרא העדה. שנאמר, "ונועדו אליך כל העדה אל פתח אהל מועד":

ד וְאִם־בְּאַחַ֖ת יִתְקָ֑עוּ וְנֽוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֨יךָ֙ הַנְּשִׂיאִ֔ים רָאשֵׁ֖י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

(ד) ואם באחת יתקעו - הוא סימן למקרא הנשיאים. שנאמר' "ונועדו אליך הנשיאים". ואף הן יעידתן אל פתח אהל מועד. ומגזרה שווה הוא בא בספרי:

ה וּתְקַעְתֶּ֖ם תְּרוּעָ֑ה וְנָֽסְעוּ֙ הַֽמַּחֲנ֔וֹת הַֽחֹנִ֖ים קֵֽדְמָה׃

(ה) ותקעתם תרועה - סימן מסע המחנות, תקיעה תרועה ותקיעה. כך הוא נדרש בספרי, מן המקראות היתרים:

ו וּתְקַעְתֶּ֤ם תְּרוּעָה֙ שֵׁנִ֔ית וְנָֽסְעוּ֙ הַֽמַּחֲנ֔וֹת הַֽחֹנִ֖ים תֵּימָ֑נָה תְּרוּעָ֥ה יִתְקְע֖וּ לְמַסְעֵיהֶֽם׃

ז וּבְהַקְהִ֖יל אֶת־הַקָּהָ֑ל תִּתְקְע֖וּ וְלֹ֥א תָרִֽיעוּ׃

(ז) ובהקהיל את הקהל וגו' - לפי שהוא אומר, "והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות". מה מקרא העדה, תוקע בשני כהנים, ובשתיהן. שנאמר "ותקעו בהן" וגו'. אף מסע המחנות בשתיהן. יכול, מה מסע המחנות, תוקע ומריע ותוקע, אף מקרא העדה, תוקע ומריע ותוקע? ומעתה אין חילוק בין מקרא העדה למסע את המחנות. תלמוד לומר: "ובהקהיל את הקהל" וגו'. לימד, שאין תרועה למקרא העדה. והוא הדין לנשיאים. הרי סימן לשלשתם: מקרא העדה בשתים. ושל נשיאים באחת. וזו וזו אין בהם תרועה. ומסע המחנות בשתים, ע"י תרועה ותקיעה: 

ח וּבְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים יִתְקְע֖וּ בַּחֲצֹֽצְר֑וֹת וְהָי֥וּ לָכֶ֛ם לְחֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם׃

(ח) ובני אהרן יתקעו - במקראות ובמסעות הללו:

ט וְכִֽי־תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל־הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵֽעֹתֶ֖ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֑ת וְנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנֽוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹֽיְבֵיכֶֽם׃

י וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חָדְשֵׁיכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃ {פ}

(י) על עלתיכם - בקרבן צבור הכתוב מדבר:

אני ה' אלהיכם - מכאן למדנו, מלכויות עם זיכרונות ושופרות. שנאמר, "ותקעתם", הרי שופרות. "לזיכרון", הרי זיכרונות. "אני ה' אלהיכם", זה מלכויות וכו':

[שו"ע אדה"ז תקפ"ב, ט]