יא וַיְהִ֞י בַּשָּׁנָ֧ה הַשֵּׁנִ֛ית בַּחֹ֥דֶשׁ הַשֵּׁנִ֖י בְּעֶשְׂרִ֣ים בַּחֹ֑דֶשׁ נַֽעֲלָה֙ הֶֽעָנָ֔ן מֵעַ֖ל מִשְׁכַּ֥ן הָֽעֵדֻֽת׃

(יא) בחדש השני - נמצאת אומר, שנים עשר חודש חסר עשרה ימים עשו בחורב. שהרי בראש חודש סיון חנו שם, ולא נסעו עד עשרים באייר לשנה הבאה:

[תאריכים מחורב עד קדש ברנע]

יב וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל לְמַסְעֵיהֶ֖ם מִמִּדְבַּ֣ר סִינָ֑י וַיִּשְׁכֹּ֥ן הֶֽעָנָ֖ן בְּמִדְבַּ֥ר פָּארָֽן׃

(יב) למסעיהם - כמשפט המפורש למסע דגליהם, מי ראשון ומי אחרון:

במדבר פארן - קברות התאווה במדבר פארן היה. ושם חנו ממסע זה:

יג וַיִּסְע֖וּ בָּרִֽאשֹׁנָ֑ה עַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃

יד וַיִּסַּ֞ע דֶּ֣גֶל מַֽחֲנֵ֧ה בְנֵֽי־יְהוּדָ֛ה בָּרִֽאשֹׁנָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַ֨ל־צְבָא֔וֹ נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּֽינָדָֽב׃

טו וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י יִשָּׂשכָ֑ר נְתַנְאֵ֖ל בֶּן־צוּעָֽר׃

טז וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י זְבוּלֻ֑ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֹֽן׃

יז וְהוּרַ֖ד הַמִּשְׁכָּ֑ן וְנָֽסְע֤וּ בְנֵֽי־גֵרְשׁוֹן֙ וּבְנֵ֣י מְרָרִ֔י נֹֽשְׂאֵ֖י הַמִּשְׁכָּֽן׃

(יז) והורד המשכן - כיון שנוסע דגל יהודה, נכנסו אהרן ובניו ופרקו את הפרכת, וכסו בה את הארון. שנאמר, (במדבר ד, ה) "ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה". ובני גרשון ובני מררי פורקין המשכן, וטוענין אותו בעגלות, ונוסעים. והארון וכלי הקדש של משא בני קהת עומדים מכוסין,  ונתונין על המוטות, עד שנסע דגל מחנה ראובן. ואחר כך "ונסעו הקהתים":

יח וְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַֽחֲנֵ֥ה רְאוּבֵ֖ן לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַ֨ל־צְבָא֔וֹ אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר׃

יט וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י שִׁמְע֑וֹן שְׁלֻֽמִיאֵ֖ל בֶּן־צוּרִֽישַׁדָּֽי׃

כ וְעַל־צְבָ֖א מַטֵּ֣ה בְנֵי־גָ֑ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל׃

כא וְנָֽסְעוּ֙ הַקְּהָתִ֔ים נֹֽשְׂאֵ֖י הַמִּקְדָּ֑שׁ וְהֵקִ֥ימוּ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן עַד־בֹּאָֽם׃

(כא) נשאי המקדש - נושאי הדברים המקודשים:

והקימו את המשכן - בני גרשון ובני מררי, שהיו קודמים להם מסע שני דגלים, היו מקימין את המשכן, כשהיה הענן שוכן. וסימן החנייה נראה בדגל מחנה יהודה. והם חונים. ועדיין בני קהת באים מאחריהם עם שני דגלים האחרונים. היו בני גרשון ובני מררי מקימין את המשכן. וכשבאים בני קהת מוצאים אותו על מכונו. ומכניסין בו הארון והשלחן והמנורה והמזבחות. וזהו משמעות המקרא, "והקימו" מקימי המשכן אותו "עד" טרם "בואם" של בני קהת:

כב וְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַֽחֲנֵ֥ה בְנֵֽי־אֶפְרַ֖יִם לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַ֨ל־צְבָא֔וֹ אֱלִֽישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃

כג וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָהצֽוּר׃

כד וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן אֲבִידָ֖ן בֶּן־גִּדְעוֹנִֽי׃

כה וְנָסַ֗ע דֶּ֚גֶל מַֽחֲנֵ֣ה בְנֵי־דָ֔ן מְאַסֵּ֥ף לְכָל־הַֽמַּחֲנֹ֖ת לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַ֨ל־צְבָא֔וֹ אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּֽישַׁדָּֽי׃

(כה) מאסף לכל המחנות - תלמוד ירושלמי: לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין היה נוסע באחרונה. וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו. אתיא כמאן דאמר כתיבה היו מהלכין. ומפיק לה מן (במדבר ב, יז) "כאשר יחנו כן יסעו". ואית דאמרי כקורה היו מהלכין. ומפיק לה מן "מאסף לכל המחנות":

כו וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י אָשֵׁ֑ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עָכְרָֽן׃

כז וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י נַפְתָּלִ֑י אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן׃

כח אֵ֛לֶּה מַסְעֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְצִבְאֹתָ֑ם וַיִּסָּֽעוּ׃ {ס}

(כח) אלה מסעי - זה סדר מסעיהם:

ויסעו - ביום ההוא נסעו:

כט וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה לְ֠חֹבָב בֶּן־רְעוּאֵ֣ל הַמִּדְיָנִי֮ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁה֒ נֹֽסְעִ֣ים ׀ אֲנַ֗חְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר יְהוָ֔ה אֹת֖וֹ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֑ם לְכָ֤ה אִתָּ֨נוּ֙ וְהֵטַ֣בְנוּ לָ֔ךְ כִּֽי־יְהוָ֥ה דִּבֶּר־ט֖וֹב עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃

(כט) חובב - הוא יתרו. שנאמר (שופטים ד, יא) "מבני חובב חותן משה". ומה תלמוד לומר, (שמות ב, יח) "ותבאנה אל רעואל אביהן"? מלמד שהתינוקות קורין לאבי אביהן, אבא. ושמות הרבה [ושני שמות] היו לו: "יתר", על שם שיתר פרשה אחת בתורה. "חובב", על שחבב את התורה וכו':

נסעים אנחנו אל המקום - מיד. עד שלושה ימים אנו נכנסין לארץ. שבמסע זה הראשון נסעו על מנת להיכנס לארץ ישראל. אלא שחטאו במתאוננים. ומפני מה שתף משה עצמו עימהם? שעדיין לא נגזרה גזרה עליו, וכסבור שהוא נכנס:

ל וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו לֹ֣א אֵלֵ֑ךְ כִּ֧י אִם־אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מֽוֹלַדְתִּ֖י אֵלֵֽךְ׃

(ל) אל ארצי ואל מולדתי - אם בשביל נכסי, אם בשביל משפחתי:

לא וַיֹּ֕אמֶר אַל־נָ֖א תַּֽעֲזֹ֣ב אֹתָ֑נוּ^[1] כִּ֣י ׀ עַל־כֵּ֣ן יָדַ֗עְתָּ חֲנֹתֵ֨נוּ֙^[2] בַּמִּדְבָּ֔ר וְהָיִ֥יתָ לָּ֖נוּ לְעֵינָֽיִם׃

(לא) אל נא תעזב - אין נא אלא לשון בקשה, שלא יאמרו לא נתגייר יתרו מחבה. סבור היה שיש לגרים חלק בארץ. עכשיו שראה שאין להם חלק, הניחם והלך לו:

כי על כן ידעת חנתנו במדבר - כי נאה לך לעשות זאת, "על" אשר "ידעת חנותנו במדבר". וראית נסים וגבורות שנעשו לנו:

כי על כן ידעת - כמו על אשר ידעת. כמו (בראשית לח, כו), "כי על כן לא נתתיה לשלה בני". "כי על כן עברתם" (שם יח, ה). "כי על כן באו" (שם יט, ח). "כי על כן ראיתי פניך" (שם לג, י):

והיית לנו לעינים - לשון עבר, כתרגומו. דבר אחר: לשון עתיד. כל דבר ודבר שיתעלם מעינינו,  תהיה מאיר עינינו. דבר אחר: שתהא חביב עלינו כגלגל עינינו. שנאמר (דברים י, יט) "ואהבתם את הגר":

[רש"י בראשית יח, ה]

לב וְהָיָ֖ה כִּֽי־תֵלֵ֣ךְ עִמָּ֑נוּ וְהָיָ֣ה ׀ הַטּ֣וֹב הַה֗וּא אֲשֶׁ֨ר יֵיטִ֧יב יְהוָ֛ה עִמָּ֖נוּ וְהֵטַ֥בְנוּ לָֽךְ׃

(לב) והיה הטוב ההוא וגו' - מה טובה הטיבו לו? אמרו, כשהיו ישראל מחלקין את הארץ, היה דושנה של יריחו חמש מאות אמה על ת"ק אמה, והניחוהו מלחלוק. אמרו, מי שיבנה בית המקדש בחלקו הוא יטלנו. בין כך ובין כך נתנוהו לבני יתרו, ליונדב בן רכב. שנאמר, "ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים" וגו' (שופטים א, טז):

לג וַיִּסְעוּ֙ מֵהַ֣ר יְהוָ֔ה דֶּ֖רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַֽאֲר֨וֹן בְּרִית־יְהוָ֜ה נֹסֵ֣עַ לִפְנֵיהֶ֗ם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים לָת֥וּר לָהֶ֖ם מְנוּחָֽה׃

(לג) דרך שלשת ימים - מהלך שלשת ימים הלכו ביום אחד. שהיה הקב"ה חפץ להכניסם לארץ מיד:

[תאריכים מחורב עד קדש ברנע]

וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים - זה הארון היוצא עימהם למלחמה. ובו שברי לוחות מונחים. ומקדים לפניהם דרך שלשת ימים, לתקן להם מקום חנייה:

[רש"י במדבר כא א, ד"ה דרך האתרים]

לד וַֽעֲנַ֧ן יְהוָ֛ה עֲלֵיהֶ֖ם יוֹמָ֑ם בְּנָסְעָ֖ם מִן־הַֽמַּחֲנֶֽה׃ {ס}

(לד) וענן ה' עליהם יומם - שבעה עננים כתובים במסעיהם. ארבע מארבע רוחות. ואחד למעלה. ואחד למטה. ואחד לפניהם. מנמיך את הגבוה ומגביה את הנמוך. והורג נחשים ועקרבים:

מן המחנה - ממקום חנייתן: