כא וַֽיַּעֲל֖וּ וַיָּתֻ֣רוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ מִמִּדְבַּר־צִ֥ן עַד־רְחֹ֖ב לְבֹ֥א חֲמָֽת׃

(כא) ממדבר צן עד רחב לבא חמת - הלכו בגבוליה באורך וברוחב כמין גאם. הלכו רוח גבול דרומית ממקצוע מזרח עד מקצוע מערב. כמו שציוה משה, "עלו זה בנגב", דרך גבול דרומית מזרחית עד הים. שהים הוא גבול מערבי. ומשם חזרו והלכו כל גבול מערבי על שפת הים "עד.. לבא חמת". שהוא אצל הר ההר, במקצוע מערבית צפונית. כמו שמפורש בגבולות הארץ בפרשת "אלה מסעי":

כב וַיַּֽעֲל֣וּ בַנֶּגֶב֮ וַיָּבֹ֣א עַד־חֶבְרוֹן֒^[1] וְשָׁ֤ם אֲחִימַן֙ שֵׁשַׁ֣י וְתַלְמַ֔י יְלִידֵ֖י הָֽעֲנָ֑ק וְחֶבְר֗וֹן שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ נִבְנְתָ֔ה לִפְנֵ֖י צֹ֥עַן מִצְרָֽיִם׃

(כב) ויבא עד חברון - כלב לבדו הלך שם. ונשתטח על קברי אבות. שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם. וכן הוא אומר, (דברים א, לו) "ולו אתן את הארץ אשר דרך בה". וכתיב, (שופטים א, כ) "ויתנו לכלב את חברון":

שבע שנים נבנתה - אפשר שבנה חם את חברון לכנען בנו הקטן [הערה] קודם שיבנה את צוען למצרים בנו הגדול?! אלא שהייתה מבונה בכל טוב על אחד משבעה בצוען. ובא להודיעך שבחה של ארץ ישראל. שאין לך טרשין בארץ ישראל יותר מחברון. לפיכך הקצוה לקברות מתים. ואין לך מעולה בכל ארצות כמצרים. שנאמר, (בראשית יג, י) "כגן ה' כארץ מצרים". וצוען היא המעולה שבארץ מצרים, ששם מושב המלכים. שנאמר, (ישעיה ל, ד) "כי היו בצוען שריו". והייתה חברון טובה ממנה שבעה חלקים:

[רש"י דברים יא, י] [רש"י דברים לד, ג] 

כג וַיָּבֹ֜אוּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכֹּ֗ל וַיִּכְרְת֨וּ מִשָּׁ֤ם זְמוֹרָה֙ וְאֶשְׁכּ֤וֹל עֲנָבִים֙ אֶחָ֔ד וַיִּשָּׂאֻ֥הוּ בַמּ֖וֹט בִּשְׁנָ֑יִם וּמִן־הָֽרִמֹּנִ֖ים וּמִן־הַתְּאֵנִֽים׃

(כג) זמורה - שוכת גפן, ואשכול של ענבים תלוי בה:

וישאהו במוט בשנים - ממשמע שנאמר "וישאוהו במוט", איני יודע שהוא בשנים, מה תלמוד לומר "בשנים"? בשני מוטות. הא כיצד? שמונה נטלו אשכול. אחד נטל תאנה. ואחד רימון. יהושע וכלב לא נטלו כלום. לפי שכל עצמם להוציא דיבה נתכוונו. כשם שפריה משונה כך עמה משונה. ואם חפץ אתה לידע כמה משאוי אחד מהם? צא ולמד מאבנים שהקימו בגלגל. (יהושע ד, ה) "הרימו לכם איש אבן אחת על שכמו, והקימוה בגלגל". ושקלום רבותינו, משקל כל אחת ארבעים סאה. וגמירי, טונא דמדלי אינש על כתפיה, אינו אלא שליש משאוי ממשאוי שמסייעין אותו להרים:

כד לַמָּק֣וֹם הַה֔וּא קָרָ֖א נַ֣חַל אֶשְׁכּ֑וֹל עַ֚ל אֹד֣וֹת הָֽאֶשְׁכּ֔וֹל אֲשֶׁר־כָּֽרְת֥וּ מִשָּׁ֖ם בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

כה וַיָּשֻׁ֖בוּ מִתּ֣וּר הָאָ֑רֶץ מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֥ים יֽוֹם׃

(כה) וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום - והלא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה היא, ומהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ליום, הרי מהלך ארבעים יום מן המזרח למערב, והם הלכו ארכה ורחבה? אלא שגלוי לפני הקב"ה שיגזור עליהם יום לשנה, קצר לפניהם את הדרך:

[ביאור]

כו וַיֵּֽלְכ֡וּ וַיָּבֹאוּ֩ אֶל־מֹשֶׁ֨ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־מִדְבַּ֥ר פָּארָ֖ן קָדֵ֑שָׁה וַיָּשִׁ֨יבוּ אֹתָ֤ם דָּבָר֙ וְאֶת־כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּרְא֖וּם אֶת־פְּרִ֥י הָאָֽרֶץ׃

(כו) וילכו ויבואו - מהו וילכו? להקיש הליכתן לביאתן. מה ביאתן בעצה רעה, אף הליכתן בעצה רעה:

וישיבו אתם דבר - את משה ואת אהרן:

כז וַיְסַפְּרוּ־לוֹ֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ בָּ֕אנוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר שְׁלַחְתָּ֑נוּ וְ֠גַם זָבַ֨ת חָלָ֥ב וּדְבַ֛שׁ הִ֖וא וְזֶה־פִּרְיָֽהּ׃

(כז) זבת חלב ודבש הוא - כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחילתו, אין מתקיים בסופו:

כח אֶ֚פֶס כִּֽי־עַ֣ז הָעָ֔ם הַיֹּשֵׁ֖ב בָּאָ֑רֶץ וְהֶֽעָרִ֗ים בְּצֻר֤וֹת גְּדֹלֹת֙ מְאֹ֔ד וְגַם־יְלִדֵ֥י הָֽעֲנָ֖ק רָאִ֥ינוּ שָֽׁם׃

(כח) בצרות - לשון חוזק. ותרגומו: "כריכן". לשון בירניות עגולות, ובלשון ארמי' כריך עגול:

כט עֲמָלֵ֥ק יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֣רֶץ הַנֶּ֑גֶב וְ֠הַֽחִתִּי וְהַיְבוּסִ֤י וְהָֽאֱמֹרִי֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהָ֔ר וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ יוֹשֵׁ֣ב עַל־הַיָּ֔ם וְעַ֖ל יַ֥ד הַיַּרְדֵּֽן׃

(כט) עמלק יושב וגו' - לפי שנכוו בעמלק כבר, הזכירוהו מרגלים כדי לייראם:

על יד הירדן - יד כמשמעו, אצל הירדן, ולא תוכלו לעבור:

ל וַיַּ֧הַס כָּלֵ֛ב אֶת־הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר עָלֹ֤ה נַֽעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ׃

(ל) ויהס כלב - השתיק את כולם:

אל משה - לשמוע מה שידבר במשה. צווח ואמר: "וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם!" השומע היה סבור שבא לספר בגנותו. מתוך שהיה בלבם על משה בשביל דברי המרגלים. שתקו כולם לשמוע גנותו. אמר, "והלא קרע לנו את הים! והוריד לנו את המן! והגיז לנו את השליו!":

עלה נעלה - אפילו בשמים והוא אומר "עשו סולמות ועלו שם", נצליח בכל דבריו:

ויהס - לשון שתיקה. וכן, (זכריה ב, יז) "הס כל בשר". (עמוס ו, י) "הס כי לא להזכיר". כן דרך בני אדם הרוצה לשתק אגודת אנשים אומר "הס":

[במדבר יד, כד]

לא וְהָ֨אֲנָשִׁ֜ים אֲשֶׁר־עָל֤וּ עִמּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א נוּכַ֖ל לַֽעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ׃

(לא) חזק הוא ממנו - כביכול כלפי מעלה אמרו:

לב וַיֹּצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֨רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יֽוֹשְׁבֶ֨יהָ֙ הִ֔וא וְכָל־הָעָ֛ם אֲשֶׁר־רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת׃

(לב) אוכלת יושביה - בכל מקום שעברנו מצאנום קוברי מתים. והקב"ה עשה לטובה כדי לטרדם באבלם ולא יתנו לב לאלו:

אנשי מדות - גדולים וגבוהים וצריך לתת להם מידה. כגון: גלית, (שמואל א' יז, ד) "גבהו שש אמות וזרת". וכן, (שמואל ב' כא, כ) "איש מדון". (ד"ה א' יא, כג) "איש מידה":

לג וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֨ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵֽינֵיהֶֽם׃

(לג) הנפילים - ענקים מבני שמחזאי ועזאל. שנפלו מן השמים בימי דור אנוש:

וכן היינו בעיניהם - שמענו אומרים זה לזה, "נמלים יש בכרמים כאנשים":

ענק - שמעניקים חמה בקומתן. 

במדבר פרק יד 

א וַתִּשָּׂא֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַֽיִּתְּנ֖וּ אֶת־קוֹלָ֑ם וַיִּבְכּ֥וּ הָעָ֖ם בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא׃

(א) כל העדה - סנהדראות:

ב וַיִּלֹּ֨נוּ֙ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֔ן כֹּ֖ל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּֽאמְר֨וּ אֲלֵהֶ֜ם כָּל־הָֽעֵדָ֗ה לוּ־מַ֨תְנוּ֙^[2] בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם א֛וֹ בַּמִּדְבָּ֥ר הַזֶּ֖ה לוּ־מָֽתְנוּ׃

(ב) לו מתנו - הלוואי ומתנו:

[רש"י במדבר יד, כט]

ג וְלָמָ֣ה יְ֠הוָה מֵבִ֨יא אֹתָ֜נוּ אֶל־הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ לִנְפֹּ֣ל בַּחֶ֔רֶב נָשֵׁ֥ינוּ וְטַפֵּ֖נוּ יִֽהְי֣וּ לָבַ֑ז הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ שׁ֥וּב מִצְרָֽיְמָה׃

ד וַיֹּֽאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו נִתְּנָ֥ה רֹ֖אשׁ וְנָשׁ֥וּבָה מִצְרָֽיְמָה^[3]׃

(ד) נתנה ראש - כתרגומו: "נמני רישא". נשים עלינו מלך. ורבותינו פירשו: לשון עבודה זרה:

[רש"י דברים י, ז]

ה וַיִּפֹּ֥ל מֹשֶׁ֛ה וְאַֽהֲרֹ֖ן עַל־פְּנֵיהֶ֑ם לִפְנֵ֕י כָּל־קְהַ֥ל עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

ו וִֽיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן וְכָלֵב֙ בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה מִן־הַתָּרִ֖ים אֶת־הָאָ֑רֶץ קָֽרְע֖וּ בִּגְדֵיהֶֽם׃

ז וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֶל־כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר עָבַ֤רְנוּ בָהּ֙ לָת֣וּר אֹתָ֔הּ טוֹבָ֥ה הָאָ֖רֶץ מְאֹ֥ד מְאֹֽד׃