במדבר פרק כו

נב וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

נג לָאֵ֗לֶּה תֵּֽחָלֵ֥ק הָאָ֛רֶץ בְּנַֽחֲלָ֖ה בְּמִסְפַּ֥ר שֵׁמֽוֹת׃

(נג) לאלה תחלק הארץ - ולא לפחותים מבן עשרים. אף על פי שבאו לכלל עשרים בטרם חלוק הארץ, שהרי שבע שנים כבשו ושבע חלקו, לא נטלו חלק בארץ אלא אלו שש מאות אלף ואלף. ואם היה לאחד מהם שישה בנים, לא נטלו אלא חלק אביהם לבדו:

נד לָרַ֗ב תַּרְבֶּה֙ נַֽחֲלָת֔וֹ^[1] וְלַמְעַ֕ט תַּמְעִ֖יט נַֽחֲלָת֑וֹ אִ֚ישׁ לְפִ֣י פְקֻדָ֔יו יֻתַּ֖ן נַֽחֲלָתֽוֹ׃

(נד) לרב תרבה נחלתו - לשבט שהיה מרובה באוכלוסין נתנו חלק רב. ואף על פי שלא היו החלקים שווים, שהרי הכל לפי ריבוי השבט חלקו החלקים, לא עשו אלא ע"י גורל^[2]. והגורל היה על פי רוח הקודש. כמו שמפורש בבבא בתרא, (קכב א) אלעזר הכהן היה מלובש באורים ותומים, ואומר ברוח הקדש אם שבט פלוני עולה, תחום פלוני עולה עמו. והשבטים היו כתובים בי"ב פתקין, וי"ב גבולים בי"ב פתקין, ובללום בקלפי והנשיא מכניס ידו לתוכה ונוטל שני פתקין, עולה בידו פתק של שם שבטו, ופתק של גבול המפורש לו. והגורל עצמו היה צווח ואומר אני הגורל עליתי לגבול פלוני, לשבט פלוני. שנאמר "על פי הגורל". ולא נתחלקה הארץ במידה, לפי שיש גבול משובח מחברו, אלא בשומא. בית כור רע כנגד בית סאה טוב. הכל לפי הדמים:

נה אַךְ־בְּגוֹרָ֕ל יֵֽחָלֵ֖ק אֶת־הָאָ֑רֶץ לִשְׁמ֥וֹת מַטּוֹת־אֲבֹתָ֖ם יִנְחָֽלוּ׃

(נה) לשמות מטות אבותם - אלו יוצאי מצרים. שינה הכתוב נחלה זו מכל הנחלות שבתורה, שכל הנחלות החיים יורשים את המתים וכאן מתים יורשים את החיים. כיצד? שני אחים מיוצאי מצרים, שהיו להם בנים בבאי הארץ, לזה אחד ולזה שלשה. האחד נטל חלק אחד, והשלשה נטלו שלשה. שנאמר, "לאלה תחלק הארץ". חזרה נחלתן אצל אבי אביהן וחלקו הכל בשווה. וזהו שנאמר, "לשמות מטות אבותם ינחלו". שאחר שנטלו הבנים, חלקוה לפי האבות שיצאו ממצרים. ואלו מתחלה חלקוה למניין יוצאי מצרים לא היו נוטלין אלו הארבעה, אלא שני חלקים. עכשיו נטלו ארבעה חלקים:

אך בגורל - יצאו יהושע וכלב. וכן הוא אומר, (שופטים א) "ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה". ואומר, (יהושע יט) "על פי ה' נתנו לו את העיר אשר שאל":

מטות אבתם - יצאו גרים ועבדים:

נו עַל־פִּי֙ הַגּוֹרָ֔ל תֵּֽחָלֵ֖ק נַֽחֲלָת֑וֹ בֵּ֥ין רַ֖ב לִמְעָֽט׃ {ס}

(נו) על פי הגורל - הגורל היה מדבר, כמו שפירשתי. מגיד שנתחלקה ברוח הקודש, לכך נאמר "על פי ה'":

נז וְאֵ֨לֶּה פְקוּדֵ֣י הַלֵּוִי֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לְגֵֽרְשׁ֗וֹן מִשְׁפַּ֨חַת֙ הַגֵּ֣רְשֻׁנִּ֔י לִקְהָ֕ת מִשְׁפַּ֖חַת הַקְּהָתִ֑י לִמְרָרִ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הַמְּרָרִֽי׃

נח אֵ֣לֶּה ׀ מִשְׁפְּחֹ֣ת לֵוִ֗י מִשְׁפַּ֨חַת הַלִּבְנִ֜י מִשְׁפַּ֤חַת הַֽחֶבְרֹנִי֙ מִשְׁפַּ֤חַת הַמַּחְלִי֙ מִשְׁפַּ֣חַת הַמּוּשִׁ֔י מִשְׁפַּ֖חַת הַקָּרְחִ֑י וּקְהָ֖ת הוֹלִ֥ד אֶת־עַמְרָֽם׃

(נח) אלה משפחת לוי - חסר כאן משפחת השמעי והעזיאלי וקצת מן היצהרי:

נט וְשֵׁ֣ם ׀ אֵ֣שֶׁת עַמְרָ֗ם יוֹכֶ֨בֶד֙ בַּת־לֵוִ֔י אֲשֶׁ֨ר יָֽלְדָ֥ה אֹתָ֛הּ לְלֵוִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם^[3] וַתֵּ֣לֶד לְעַמְרָ֗ם אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־מֹשֶׁ֔ה וְאֵ֖ת מִרְיָ֥ם אֲחֹתָֽם׃

(נט) אשר ילדה אתה ללוי במצרים - לידתה במצרים ואין הורתה במצרים. כשנכנסו לתוך החומה ילדתה, והיא השלימה מניין שבעים, שהרי בפרטן אי אתה מוצא אלא שישים ותשע:

[סוטה יב, א]

ס וַיִּוָּלֵ֣ד לְאַֽהֲרֹ֔ן אֶת־נָדָ֖ב וְאֶת־אֲבִיה֑וּא אֶת־אֶלְעָזָ֖ר וְאֶת־אִֽיתָמָֽר׃

סא וַיָּ֥מָת נָדָ֖ב וַֽאֲבִיה֑וּא בְּהַקְרִיבָ֥ם אֵשׁ־זָרָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

סב וַיִּֽהְי֣וּ פְקֻֽדֵיהֶ֗ם שְׁלֹשָׁ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף כָּל־זָכָ֖ר מִבֶּן־חֹ֣דֶשׁ וָמָ֑עְלָה כִּ֣י ׀ לֹ֣א הָתְפָּֽקְד֗וּ בְּתוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֠י לֹֽא־נִתַּ֤ן לָהֶם֙ נַֽחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

(סב) כי לא התפקדו בתוך בני ישראל - להיות נמנין בני עשרים שנה, ומה טעם:

כי לא נתן להם נחלה - והנמנין מבן עשרים שנה היו בני נחלה, שנאמר, "איש לפי פקודיו יותן נחלתו":

סג אֵ֚לֶּה פְּקוּדֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וְאֶלְעָזָ֖ר הַכֹּהֵ֑ן אֲשֶׁ֨ר פָּֽקְד֜וּ אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֔ב עַ֖ל יַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ׃

סד וּבְאֵ֨לֶּה֙ לֹא־הָ֣יָה אִ֔ישׁ מִפְּקוּדֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וְאַֽהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן אֲשֶׁ֥ר פָּֽקְד֛וּ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי׃

(סד) ובאלה לא היה איש וגו' - אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים. לפי שהן היו מחבבות את הארץ. האנשים אומרים (במדבר יד ד), "נתנה ראש ונשובה מצרימה", והנשים אומרות (במדבר כז, ד) "תנה לנו אחוזה". לכך נסמכה פרשת בנות צלפחד לכאן. 

[בענין כלו מתי מדבר]

סה כִּֽי־אָמַ֤ר יְהוָה֙ לָהֶ֔ם מ֥וֹת יָמֻ֖תוּ בַּמִּדְבָּ֑ר וְלֹֽא־נוֹתַ֤ר מֵהֶם֙ אִ֔ישׁ כִּ֚י אִם־כָּלֵ֣ב בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה וִֽיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נֽוּן׃ {ס}

[בענין כלו מתי מדבר]

במדבר פרק כז

א וַתִּקְרַ֜בְנָה בְּנ֣וֹת צְלָפְחָ֗ד בֶּן־חֵ֤פֶר בֶּן־גִּלְעָד֙ בֶּן־מָכִ֣יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֔ה לְמִשְׁפְּחֹ֖ת מְנַשֶּׁ֣ה בֶן־יוֹסֵ֑ף וְאֵ֨לֶּה֙ שְׁמ֣וֹת בְּנֹתָ֔יו מַחְלָ֣ה נֹעָ֔ה וְחָגְלָ֥ה וּמִלְכָּ֖ה וְתִרְצָֽה׃

(א) למשפחת מנשה בן יוסף - למה נאמר, והלא כבר נאמר בן מנשה? אלא לומר לך, יוסף חבב את הארץ, שנאמר (בראשית נ כה) "והעליתם את עצמותי"  וגו', ובנותיו חבבו את הארץ, שנאמר, (במדבר כז, ד) "תנה לנו אחוזה". וללמדך שהיו כולם צדיקים. שכל מי שמעשיו ומעשה אבותיו סתומים ופרט לך הכתוב באחד מהם ליחסו לשבח, הרי זה צדיק בן צדיק. ואם יחסו לגנאי, כגון, (מלכים ב' כה כה) "בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע", בידוע שכל הנזכרים עמו רשעים היו:

מחלה נעה וגו' - ולהלן הוא אומר (במדבר לו יא) "ותהיינה מחלה תרצה"? מגיד שכולן שקולות זו כזו, לפיכך שנה את סדרן:

ב וַֽתַּעֲמֹ֜דְנָה לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֗ה וְלִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֥י הַנְּשִׂיאִ֖ם וְכָל־הָֽעֵדָ֑ה פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר׃

(ב) לפני משה ולפני אלעזר - מגיד שלא עמדו לפניהם אלא בשנת הארבעים, אחר שמת אהרן:

לפני משה - ואחר כך לפני אלעזר, אפשר אם משה לא ידע אלעזר יודע? אלא סרס המקרא ודרשהו. דברי רבי יאשיה. אבא חנן משום רבי אלעזר אומר: בבית המדרש היו יושבים, ועמדו לפני כולם:

ג אָבִינוּ֮ מֵ֣ת בַּמִּדְבָּר֒ וְה֨וּא לֹֽא־הָיָ֜ה בְּת֣וֹךְ הָֽעֵדָ֗ה הַנּֽוֹעָדִ֛ים עַל־יְהוָ֖ה בַּֽעֲדַת־קֹ֑רַח כִּֽי־בְחֶטְא֣וֹ מֵ֔ת וּבָנִ֖ים לֹא־הָ֥יוּ לֽוֹ׃

(ג) והוא לא היה וגו' - לפי שהיו באות לומר: בחטאו מת, נזקקו לומר: לא בחטא מתלוננים ולא בעדת קרח שהצו על הקב"ה, אלא:- בחטאו לבדו מת, ולא החטיא את אחרים עמו. ר' עקיבא אומר: מקושש עצים היה. ור' שמעון אומר: מן המעפילים היה:

["לא בחטא מתלוננים" - כוונתו - 1. לוילונו שלאחר מעשה קרח (קרח יז, ו) לקו"ש ח"ח ע' 172 הע' 2. וילונו דפ' שלח (יז, ב) לקו"ש שם ע' 177 והע' 35. לביאור דברי רש"י אלו ראה שם בפנים השיחה]

ד לָ֣מָּה יִגָּרַ֤ע שֵׁם־אָבִ֨ינוּ֙ מִתּ֣וֹךְ מִשְׁפַּחְתּ֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין ל֖וֹ בֵּ֑ן תְּנָה־לָּ֣נוּ אֲחֻזָּ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֥י אָבִֽינוּ׃

(ד) למה יגרע שם אבינו - אנו במקום בן עומדות, ואם אין הנקבות חשובות זרע, תתייבם אמנו ליבם:

כי אין לו בן - הא אם היה לו בן לא היו תובעות כלום. מגיד שחכמניות היו:

ה וַיַּקְרֵ֥ב מֹשֶׁ֛ה אֶת־מִשְׁפָּטָ֖ן לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ {פ}

(ה) ויקרב משה את משפטן - נתעלמה הלכה ממנו וכאן נפרע על שנטל עטרה לומר (דברים א, יז) "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי". דבר אחר: ראויה הייתה פרשה זו להיכתב על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן: