כג וָֽאֶתְחַנַּ֖ן אֶל־יְהוָ֑ה בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹֽר׃

(כג) ואתחנן - אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם. אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם. לפי שאמר לו, (שמות לג יט) "וחנותי את אשר אחון", אמר לו בלשון "ואתחנן". דבר אחר: זה אחד מעשרה לשונות שנקראת תפילה, כדאיתא בספרי[1] :

בעת ההיא - לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר^[1]: 

לאמר - זה אחד משלש מקומות שאמר משה לפני המקום איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו:

כד אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה אַתָּ֤ה הַֽחִלּ֨וֹתָ֙ לְהַרְא֣וֹת אֶֽת־עַבְדְּךָ֔ אֶ֨ת־גָּדְלְךָ֔ וְאֶת־יָֽדְךָ֖ הַֽחֲזָקָ֑ה אֲשֶׁ֤ר מִי־אֵל֙ בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יַֽעֲשֶׂ֥ה כְמַֽעֲשֶׂ֖יךָ וְכִגְבֽוּרֹתֶֽךָ׃

(כד) ה' אלוהים - רחום בדין:

אתה החלות להראות את עבדך - פתח להיות עומד ומתפלל, אף על פי שנגזרה גזירה. אמר לו, "ממך למדתי. שאמרת לי (שמות לב י) 'ועתה הניחה לי', וכי תופס הייתי בך?! אלא לפתוח פתח, שבי תלוי להתפלל עליהם. כמו כן הייתי סבור לעשות עכשיו":

את גדלך - זו מידת טובך. וכן הוא אומר, (במדבר יד יז) "ועתה יגדל נא כח ה'":

ואת ידך - זו ימינך. שהיא פשוטה לכל באי עולם:

החזקה - שאתה כובש ברחמים את מידת הדין החזקה:

אשר מי אל וגו' - אינך דומה למלך בשר ודם, שיש לו יועצין, וסנקתדרין, הממחין בידו כשרוצה לעשות חסד ולעבור על מידותיו - אתה אין מי ימחה בידך, אם תמחול לי ותבטל גזירתך. ולפי פשוטו, "אתה החלות להראות את עבדך" מלחמת סיחון ועוג, כדכתיב (דברים ב לא) "ראה החלותי תת לפניך", הראני מלחמת שלושים ואחד מלכים:

כה אֶעְבְּרָה־נָּ֗א וְאֶרְאֶה֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן^[2] הָהָ֥ר הַטּ֛וֹב הַזֶּ֖ה וְהַלְּבָנֹֽן׃

(כה) אעברה נא - אין נא אלא לשון בקשה:

ההר הטוב הזה - זו ירושלים:

והלבנון - זה בית המקדש:

כו וַיִּתְעַבֵּ֨ר יְהוָ֥ה בִּי֙ לְמַ֣עַנְכֶ֔ם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֵלַי֙ רַב־לָ֔ךְ אַל־תּ֗וֹסֶף דַּבֵּ֥ר אֵלַ֛י ע֖וֹד בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃

(כו) ויתעבר ה' - נתמלא חמה:

למענכם - בשבילכם, אתם גרמתם לי. וכן הוא אומר, (תהלים קו לב) "ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם":

רב לך - שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן ומפציר. דבר אחר: "רב לך" הרבה מזה שמור לך, רב טוב הצפון לך^[3]:

כז עֲלֵ֣ה ׀ רֹ֣אשׁ הַפִּסְגָּ֗ה וְשָׂ֥א עֵינֶ֛יךָ יָ֧מָּה וְצָפֹ֛נָה וְתֵימָ֥נָה וּמִזְרָ֖חָה וּרְאֵ֣ה בְעֵינֶ֑יךָ כִּי־לֹ֥א תַֽעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן הַזֶּֽה׃

(כז) וראה בעיניך - בקשת ממני: (פסוק כה) "ואראה את הארץ הטובה" -אני מראה לך את כולה. שנאמר: (דברים לד, א) "ויראהו ה' את כל הארץ":

כח וְצַ֥ו אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ וְחַזְּקֵ֣הוּ וְאַמְּצֵ֑הוּ כִּי־ה֣וּא יַֽעֲבֹ֗ר לִפְנֵי֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהוּא֙ יַנְחִ֣יל אוֹתָ֔ם אֶת־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה׃

(כח) וצו את יהושע - על הטרחות ועל המשאות ועל הריבות:

וחזקהו ואמצהו - בדבריך. שלא ירך לבו לומר: "כשם שנענש רבי עליהם כך סופי ליענש עליהם". מבטיחו אני: "כי הוא יעבור .. והוא ינחיל":

כי הוא יעבור - אם יעבור לפניהם ינחלו. ואם לאו לא ינחלו. וכן אתה מוצא כששלח מן העם אל העי והוא ישב (יהושע ז ה) "ויכו מהם אנשי העי" וגו'. (יהושע ז, י) וכיון שנפל על פניו, אמר לו: "קום לך". "קם לך" כתיב, אתה הוא העומד במקומך ומשלח את בני למלחמה?! למה זה אתה נופל על פניך? לא כך אמרתי למשה רבך?! אם הוא עובר, עוברין. ואם לאו, אין עוברין:

כט וַנֵּ֣שֶׁב בַּגָּ֔יְא מ֖וּל בֵּ֥ית פְּעֽוֹר׃ {פ}

(כט) ונשב בגיא וגו' - ונצמדתם לעבודה זרה. ואף על פי כן, (לקמן דברים ד, א) "ועתה ישראל שמע אל החוקים", והכל מחול לך. ואני, לא זכיתי לימחל לי:

דברים פרק ד

א וְעַתָּ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁמַ֤ע אֶל־הַֽחֻקִּים֙ וְאֶל־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י מְלַמֵּ֥ד אֶתְכֶ֖ם לַֽעֲשׂ֑וֹת לְמַ֣עַן תִּֽחְי֗וּ וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י אֲבֹֽתֵיכֶ֖ם נֹתֵ֥ן לָכֶֽם׃

ב לֹ֣א תֹסִ֗פוּ עַל־הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֤ר אָֽנֹכִי֙ מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תִגְרְע֖וּ מִמֶּ֑נּוּ לִשְׁמֹ֗ר אֶת־מִצְוֹת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶֽם׃

(ב) לא תספו - כגון חמש פרשיות בתפילין, חמשת מינין בלולב, וחמש ציציות. וכן, ולא תגרעו:

ג עֵֽינֵיכֶם֙ הָֽרֹא֔וֹת אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יְהוָ֖ה בְּבַ֣עַל פְּע֑וֹר כִּ֣י כָל־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הָלַךְ֙ אַֽחֲרֵ֣י בַֽעַל־פְּע֔וֹר הִשְׁמִיד֛וֹ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּֽךָ׃

ד וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃

[סנהדרין צ, ב]