דברים פרק ז

א כִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָשַׁ֣ל גּֽוֹיִם־רַבִּ֣ים ׀ מִפָּנֶ֡יךָ הַֽחִתִּי֩ וְהַגִּרְגָּשִׁ֨י וְהָֽאֱמֹרִ֜י וְהַכְּנַֽעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֗י וְהַֽחִוִּי֙ וְהַיְבוּסִ֔י שִׁבְעָ֣ה גוֹיִ֔ם רַבִּ֥ים וַֽעֲצוּמִ֖ים מִמֶּֽךָּ׃

(א) ונשל - לשון השלכה והתזה. וכן (דברים יט, ה) "ונשל הברזל":

ב וּנְתָנָ֞ם יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ וְהִכִּיתָ֑ם הַֽחֲרֵ֤ם תַּֽחֲרִים֙ אֹתָ֔ם לֹֽא־תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית וְלֹ֥א תְחָנֵּֽם׃

(ב) לא תחנם - לא תתן להם חן. אסור לו לאדם לומר כמה נאה גוי זה. דבר אחר: אל תתן להם חנייה בארץ:

[ספר המצוות להרמב"ם מל"ת מח] [ספר המצוות להרמב"ם מל"ת נ]

ג וְלֹ֥א תִתְחַתֵּ֖ן בָּ֑ם בִּתְּךָ֙ לֹֽא־תִתֵּ֣ן לִבְנ֔וֹ וּבִתּ֖וֹ לֹֽא־תִקַּ֥ח לִבְנֶֽךָ׃

ד כִּֽי־יָסִ֤יר אֶת־בִּנְךָ֙ מֵֽאַחֲרַ֔י וְעָֽבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְחָרָ֤ה אַף־יְהוָה֙ בָּכֶ֔ם וְהִשְׁמִֽידְךָ֖ מַהֵֽר׃

(ד) כי יסיר את בנך מאחרי - בנו של גוי, כשישא את בתך, יסיר את בנך אשר תלד לו בתך, מאחרי. למדנו, שבן בתך הבא מן הגוי, קרוי בנך.אבל בן בנך הבא מן הגויה, אינו קרוי בנך, אלא בנה. שהרי לא נאמר על בתו, "לא תיקח כי תסיר את בנך מאחרי".אלא, "כי יסיר את בנך" וגו': 

ה כִּֽי־אִם־כֹּ֤ה תַֽעֲשׂוּ֙ לָהֶ֔ם מִזְבְּחֹֽתֵיהֶ֣ם תִּתֹּ֔צוּ וּמַצֵּֽבֹתָ֖ם תְּשַׁבֵּ֑רוּ וַאֲשֵֽׁירֵהֶם֙ תְּגַדֵּע֔וּן וּפְסִֽילֵיהֶ֖ם תִּשְׂרְפ֥וּן בָּאֵֽשׁ׃

(ה) מזבחתיהם - של בנין:

מצבותם - אבן אחת:

ואשירהם - אילנות שעובדין אותן:  

ופסיליהם - צלמים:

[תלמוד סוטה ה, א] [ספר המצוות להרמב"ם מ"ע קפ"ה] 

ו כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּךָ֞ בָּחַ֣ר ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ לִֽהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃

ז לֹ֣א מֵֽרֻבְּכֶ֞ם מִכָּל־הָֽעַמִּ֗ים חָשַׁ֧ק יְהוָ֛ה בָּכֶ֖ם וַיִּבְחַ֣ר בָּכֶ֑ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם הַמְעַ֖ט מִכָּל־הָֽעַמִּֽים׃

(ז) לא מרבכם - כפשוטו. ומדרשו: לפי שאין אתם מגדילים עצמכם כשאני משפיע לכם טובה, לפיכך חשקתי בכם:

כי אתם המעט - הממעטין עצמכם. כגון אברהם, שאמר, (בראשית יח, כז) "ואנכי עפר ואפר". וכגון משה ואהרן שאמרו, (שמות טז, ח) "ונחנו מה". לא כנבוכדנצר שאמר, (ישעיה יד, יד) "אדמה לעליון". וסנחריב שאמר, (שם לו, כ) "מי בכל אלוהי הארצות". וחירם שאמר, (יחזקאל כח, ב) "אל אני, מושב אלוהים ישבתי":

כי אתם המעט - הרי כי משמש בלשון דהא:

ח כִּי֩ מֵֽאַהֲבַ֨ת יְהוָ֜ה אֶתְכֶ֗ם וּמִשָּׁמְר֤וֹ אֶת־הַשְּׁבֻעָה֙ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם הוֹצִ֧יא יְהוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בְּיָ֣ד חֲזָקָ֑ה וַֽיִּפְדְּךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים מִיַּ֖ד פַּרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָֽיִם^[1]׃

(ח) כי מאהבת ה' - הרי כי משמש בלשון אלא. לא מרובכם חשק ה' בכם, אלא מאהבת ה' אתכם:

ומשמרו את השבועה - מחמת שמרו את השבועה:

ט וְיָ֣דַעְתָּ֔ כִּֽי־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֑ים הָאֵל֙ הַֽנֶּאֱמָ֔ן שֹׁמֵ֧ר הַבְּרִ֣ית וְהַחֶ֗סֶד לְאֹֽהֲבָ֛יו וּלְשֹֽׁמְרֵ֥י מִצְוֹתָ֖ו לְאֶ֥לֶף דּֽוֹר׃

(ט) לְאֶלֶף דּוֹר – וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר "לַאֲלָפִים" (דברים ה, י)? כָּאן, שֶׁהוּא סָמוּךְ אֵצֶל לְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו [הָעוֹשִׂין מִיִּרְאָה], הוּא אוֹמֵר לְאֶלֶף; וּלְהַלָּן, שֶׁהוּא סָמוּךְ אֵצֶל לְאֹהֲבַי [הָעוֹשִׂין מֵאַהֲבָה, שֶׁשְּׂכָרָם יוֹתֵר גָּדוֹל], הוּא אוֹמֵר "לַאֲלָפִים".
לְאֹהֲבָיו – אֵלּוּ שֶׁעוֹשִׂין מֵאַהֲבָה.
וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו – אֵלּוּ הָעוֹשִׂין מִיִּרְאָה^[2].

י וּמְשַׁלֵּ֧ם לְשֹֽׂנְאָ֛יו אֶל־פָּנָ֖יו לְהַֽאֲבִיד֑וֹ לֹ֤א יְאַחֵר֙ לְשֹׂ֣נְא֔וֹ אֶל־פָּנָ֖יו יְשַׁלֶּם־לֽוֹ׃

(י) ומשלם לשנאיו אל פניו - בחייו משלם לו גמולו הטוב, כדי להאבידו מן העולם הבא:

יא וְשָֽׁמַרְתָּ֨ אֶת־הַמִּצְוָ֜ה וְאֶת־הַֽחֻקִּ֣ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אָֽנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם לַֽעֲשׂוֹתָֽם׃ {פ}

(יא) היום לעשותם - ולמחר לעולם הבא ליטול שכרם: