דברים פרק י

א בָּעֵ֨ת הַהִ֜וא אָמַ֧ר יְהוָ֣ה אֵלַ֗י פְּסָל־לְךָ֞ שְׁנֵֽי־לוּחֹ֤ת אֲבָנִים֙ כָּרִ֣אשֹׁנִ֔ים וַֽעֲלֵ֥ה אֵלַ֖י הָהָ֑רָה וְעָשִׂ֥יתָ לְּךָ֖ אֲר֥וֹן עֵֽץ׃

(א) בעת ההוא - לסוף ארבעים יום, נתרצה לי, ואמר לי: "פסל לך", ואחר כך, "ועשית לך ארון". ואני עשיתי ארון תחלה. שכשאבוא והלוחות בידי, היכן אתנם?! [מבואר] ולא זה הוא הארון שעשה בצלאל. שהרי משכן לא נתעסקו בו עד לאחר יום הכיפורים. כי ברדתו מן ההר, ציווה להם על מלאכת המשכן. ובצלאל עשה משכן תחלה, ואחר כך ארון וכלים. נמצא זה ארון אחר היה. וזהו שהיה יוצא עימהם למלחמה. ואותו שעשה בצלאל, לא יצא למלחמה אלא בימי עלי. ונענשו עליו, ונשבה:

[רש"י דברים ט, יח]

ב וְאֶכְתֹּב֙ עַל־הַלֻּחֹ֔ת אֶ֨ת־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֛וּ עַל־הַלֻּחֹ֥ת הָרִֽאשֹׁנִ֖ים אֲשֶׁ֣ר שִׁבַּ֑רְתָּ וְשַׂמְתָּ֖ם בָּֽאָרֽוֹן׃

[ברכות ח, ב]

ג וָאַ֤עַשׂ אֲרוֹן֙ עֲצֵ֣י שִׁטִּ֔ים וָֽאֶפְסֹ֛ל שְׁנֵֽי־לֻחֹ֥ת אֲבָנִ֖ים כָּרִֽאשֹׁנִ֑ים וָאַ֣עַל הָהָ֔רָה וּשְׁנֵ֥י הַלֻּחֹ֖ת בְּיָדִֽי׃

ד וַיִּכְתֹּ֨ב עַֽל־הַלֻּחֹ֜ת כַּמִּכְתָּ֣ב הָֽרִאשׁ֗וֹן אֵ֚ת עֲשֶׂ֣רֶת הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר֩ יְהוָ֨ה אֲלֵיכֶ֥ם בָּהָ֛ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵ֖שׁ בְּי֣וֹם הַקָּהָ֑ל וַיִּתְּנֵ֥ם יְהוָ֖ה אֵלָֽי׃

ה וָאֵ֗פֶן וָֽאֵרֵד֙ מִן־הָהָ֔ר וָֽאָשִׂם֙ אֶת־הַלֻּחֹ֔ת בָּֽאָר֖וֹן אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑יתִי וַיִּ֣הְיוּ שָׁ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוַּ֖נִי יְהוָֽה׃

ו וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל נָ֥סְע֛וּ מִבְּאֵרֹ֥ת בְּנֵֽי־יַעֲקָ֖ן מֽוֹסֵרָ֑ה שָׁ֣ם מֵ֤ת אַֽהֲרֹן֙ וַיִּקָּבֵ֣ר שָׁ֔ם וַיְכַהֵ֛ן אֶלְעָזָ֥ר בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃

(ו) ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה - מה עניין זה לכאן? ועוד, וכי מבארות בני יעקן נסעו למוסרה, והלא ממוסרות באו לבני יעקן? שנאמר, (במדבר לג, לא) "ויסעו ממוסרות" וגו'? ועוד, שם מת אהרן! והלא בהר ההר מת?! צא וחשוב, ותמצא, שמונה מסעות ממוסרה להר ההר? אלא אף זו מן התוכחה. "ועוד זאת עשיתם. כשמת אהרן בהר ההר לסוף ארבעים שנה. ונסתלקו ענני כבוד. יראתם לכם ממלחמת מלך ערד. ונתתם ראש לחזור למצרים. וחזרתם לאחוריכם שמונה מסעות עד בני יעקן. ומשם למוסרה. שם נלחמו בכם בני לוי, והרגו מכם, ואתם מהם. עד שהחזירו אתכם בדרך חזרתכם [לבני יעקן]. ומשם חזרתם הגדגדה, הוא חור הגדגד":

[רש"י במדבר כו, יג]

ז מִשָּׁ֥ם נָֽסְע֖וּ הַגֻּדְגֹּ֑דָה וּמִן־הַגֻּדְגֹּ֣דָה יָטְבָ֔תָה אֶ֖רֶץ נַ֥חֲלֵי מָֽיִם׃

(ז) ומן הגדגדה וגו' - ובמוסרה עשיתם אבל כבד על מיתתו של אהרן. שגרמה לכם זאת. ונדמה [וגרמה] לכם כאלו מת שם. וסמך משה תוכחה זו לשבירת הלוחות? לומר, שקשה מיתתן של צדיקים לפני הקב"ה, כיום שנשתברו בו הלוחות. ולהודיעך שהוקשה לו מה שאמרו, (במדבר יד, ד) "נתנה ראש", לפרוש ממנו, כיום שעשו בו את העגל:

[לעיין]

ח בָּעֵ֣ת הַהִ֗וא הִבְדִּ֤יל יְהוָה֙ אֶת־שֵׁ֣בֶט הַלֵּוִ֔י לָשֵׂ֖את אֶת־אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהוָ֑ה לַֽעֲמֹד֩ לִפְנֵ֨י יְהוָ֤ה לְשָֽׁרְתוֹ֙ וּלְבָרֵ֣ךְ בִּשְׁמ֔וֹ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

(ח) בעת ההוא הבדיל ה' וגו' - מוסב לעניין הראשון:

בעת ההוא - בשנה הראשונה לצאתכם ממצרים. וטעיתם בעגל, ובני לוי לא טעו, הבדילם המקום מכם. וסמך מקרא זה לחזרת בני יעקן.

לומר, שאף בזו לא טעו בה בני לוי. אלא עמדו באמונתם:

לשאת את ארון - הלווים:

לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו - הכהנים. והוא נשיאת כפים:

ט עַל־כֵּ֞ן לֹֽא־הָיָ֧ה לְלֵוִ֛י חֵ֥לֶק וְנַֽחֲלָ֖ה עִם־אֶחָ֑יו יְהוָה֙ ה֣וּא נַֽחֲלָת֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לֽוֹ׃

(ט) על כן לא היה ללוי חלק - לפי שהובדלו לעבודת מזבח, ואינן פנוין לחרוש ולזרוע:

ה' הוא נחלתו - נוטל פרס מזומן מבית המלך:

["כאשר דבר", איפה דיבר? לכאורה הוא כמו רש"י דברים יח, ב אשר דבר לו - [לאהרן] "בארצם לא תנחל וגו' אני ח"לקך" (במדבר יח, כ) וצ"ע למה אין רש"י מפרשו כאן]

[רש"י דברים ג, ג] [רש"י דברים יח, ב]

י וְאָֽנֹכִ֞י עָמַ֣דְתִּי בָהָ֗ר כַּיָּמִים֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ים^[1] אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה וַיִּשְׁמַ֨ע יְהוָ֜ה אֵלַ֗י גַּ֚ם בַּפַּ֣עַם הַהִ֔וא לֹֽא־אָבָ֥ה יְהוָ֖ה הַשְׁחִיתֶֽךָ׃

(י) ואנכי עמדתי בהר - לקבל הלוחות האחרונות. ולפי שלא פירש למלעלה כמה עמד בהר בעליה אחרונה זו. חזר והתחיל בה:

כימים הראשונים - של לוחות הראשונות. מה הם ברצון אף אלו ברצון. אבל האמצעיים שעמדתי שם להתפלל עליכם, היו בכעס:

[רש"י דברים יח, ב]

יא וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י ק֛וּם לֵ֥ךְ לְמַסַּ֖ע לִפְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיָבֹ֨אוּ֙ וְיִֽירְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתִּי לַֽאֲבֹתָ֖ם לָתֵ֥ת לָהֶֽם׃ {פ}

(יא) ויאמר ה' אלי וגו' - אף על פי שסרתם מאחריו וטעיתם בעגל, אמר לי (שמות לב, לד) "לך נחה את העם":