דברים פרק יד

א בָּנִ֣ים אַתֶּ֔ם לַֽיהוָ֖ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם לֹ֣א תִתְגֹּֽדְד֗וּ וְלֹֽא־תָשִׂ֧ימוּ קָרְחָ֛ה בֵּ֥ין עֵֽינֵיכֶ֖ם לָמֵֽת׃

(א) לא תתגודדו - לא תתנו גדידה ושרט בבשרכם על מת, כדרך שהאמוריים עושין. לפי שאתם בניו של מקום, ואתם ראויין להיות נאים, ולא גדודים ומקורחים:

בין עיניכם - אצל הפדחת. ובמקום אחר הוא אומר, (ויקרא כא, ה) "לא יקרחו קרחה בראשם"? לעשות כל הראש, כבין העיניים:

[רמב"ם ספר המצוות מל"ת ק"ע] [רש"י דברים ו, ז]

ב כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ וּבְךָ֞ בָּחַ֣ר יְהוָ֗ה לִֽהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃ {ס}

(ב) כי עם קדוש אתה - קדושת עצמך מאבותיך. ועוד, "ובך בחר ה'":

ג לֹ֥א תֹאכַ֖ל כָּל־תּֽוֹעֵבָֽה׃

(ג) כל תועבה - כל שתיעבתי לך. שאם צרם אוזן בכור כדי לשוחטו במדינה. הרי דבר שתיעבתי לך, "כל מום לא יהיה בו". ובא ולמד כאן, שלא ישחט ויאכל על אותו המום.  

בשל בשר בחלב. הרי דבר שתיעבתי לך. והזהיר כאן על אכילתו:

[חולין קיד ב] [לעיין] [ספר המצוות להרמב"ם מל"ת ק"מ]

ד זֹ֥את הַבְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר תֹּאכֵ֑לוּ שׁ֕וֹר שֵׂ֥ה כְשָׂבִ֖ים וְשֵׂ֥ה עִזִּֽים^[1]׃

ה אַיָּ֥ל וּצְבִ֖י וְיַחְמ֑וּר וְאַקּ֥וֹ וְדִישֹׁ֖ן וּתְא֥וֹ וָזָֽמֶר׃

(ד - ה) זאת הבהמה וגו', איל וצבי ויחמור - למדנו שהחיה בכלל בהמה. ולמדנו שבהמה וחיה טמאה, מרובה מן הטהורה. שבכל מקום פורט את המועט:

ואקו - מתורגם: יעלא. (איוב לט, א) "יעלי סלע". הוא אשטנבו"ק [יעל סלע]:

ותאו - תורבלא, שור היער. "באלא", יער, בלשון ארמי:

ו וְכָל־בְּהֵמָ֞ה מַפְרֶ֣סֶת פַּרְסָ֗ה וְשֹׁסַ֤עַת שֶׁ֨סַע֙ שְׁתֵּ֣י פְרָס֔וֹת מַֽעֲלַ֥ת גֵּרָ֖ה בַּבְּהֵמָ֑ה אֹתָ֖הּ תֹּאכֵֽלוּ׃

(ו) מפרסת - סדוקה כתרגומו:

פרסה - פלנט"א [כף רגל]:

ושסעת - חלוקה בשתי צפרנים. שיש סדוקה, ואינה חלוקה בצפרנים, והיא טמאה:

בבהמה - משמע, מה שנמצא בבהמה, אכול. מכאן אמרו, שהשליל, ניתר בשחיטת אמו:

(רש"י לקמן פסוק כ)

ז אַ֣ךְ אֶת־זֶ֞ה לֹ֤א תֹֽאכְלוּ֙ מִמַּֽעֲלֵ֣י הַגֵּרָ֔ה וּמִמַּפְרִיסֵ֥י הַפַּרְסָ֖ה הַשְּׁסוּעָ֑ה אֶֽת־הַ֠גָּמָל וְאֶת־הָֽאַרְנֶ֨בֶת וְאֶת־הַשָּׁפָ֜ן כִּֽי־מַעֲלֵ֧ה גֵרָ֣ה הֵ֗מָּה וּפַרְסָה֙ לֹ֣א הִפְרִ֔יסוּ טְמֵאִ֥ים הֵ֖ם לָכֶֽם׃

(ז) השסועה - בריה היא שיש לה שני גבין ושתי שדראות. אמרו רבותינו: למה נשנו, בבהמות? מפני השסועה. ובעופות? מפני הראה. שלא נאמרו בתורת כהנים:

ח וְאֶת־הַֽ֠חֲזִיר כִּֽי־מַפְרִ֨יס פַּרְסָ֥ה הוּא֙ וְלֹ֣א גֵרָ֔ה טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶ֑ם מִבְּשָׂרָם֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ וּבְנִבְלָתָ֖ם לֹ֥א תִגָּֽעוּ׃ {ס}

(ח) ובנבלתם לא תגעו - רבותינו פירשו, ברגל. שאדם חייב לטהר את עצמו ברגל. יכול יהיו מוזהרים בכל השנה? תלמוד לומר, (ויקרא כא, א) "אמור אל הכהנים" וגו'. ומה טומאת המת חמורה, כהנים מוזהרים, ואין ישראל מוזהרים. טומאת נבלה קלה, לא כל שכן:

ט אֶת־זֶה֙ תֹּֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר בַּמָּ֑יִם כֹּ֧ל אֲשֶׁר־ל֛וֹ סְנַפִּ֥יר וְקַשְׂקֶ֖שֶׂת תֹּאכֵֽלוּ׃

י וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ סְנַפִּ֥יר וְקַשְׂקֶ֖שֶׂת לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶֽם׃ {ס}

יא כָּל־צִפּ֥וֹר טְהֹרָ֖ה תֹּאכֵֽלוּ׃

(יא) כל צפור טהורה תאכלו - להתיר משולחת שבמצורע:

יב וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־תֹאכְל֖וּ מֵהֶ֑ם הַנֶּ֥שֶׁר וְהַפֶּ֖רֶס וְהָֽעָזְנִיָּֽה׃

(יב) וזה אשר לא תאכלו מהם - לאסור את השחוטה:

יג וְהָֽרָאָה֙ וְאֶת־הָ֣אַיָּ֔ה וְהַדַּיָּ֖ה לְמִינָֽהּ׃

(יג) והראה ואת האיה וגו' - היא ראה היא איה היא דיה. ולמה נקרא שמה ראה? שרואה ביותר. ולמה הזהיר בכל שמותיה? שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק. שלא יהא האוסרה קורא אותה ראה. והבא להתיר, אומר, "זו, דיה שמה. או איה שמה", וזו לא אסר הכתוב. ובעופות פרט לך הטמאים. ללמד, שהעופות הטהורים מרובים על הטמאים. לפיכך פרט את המועט:

יד וְאֵ֥ת כָּל־עֹרֵ֖ב לְמִינֽוֹ׃

טו וְאֵת֙ בַּ֣ת הַֽיַּעֲנָ֔ה וְאֶת־הַתַּחְמָ֖ס וְאֶת־הַשָּׁ֑חַף וְאֶת־הַנֵּ֖ץ לְמִינֵֽהוּ׃

טז אֶת־הַכּ֥וֹס וְאֶת־הַיַּנְשׁ֖וּף וְהַתִּנְשָֽׁמֶת׃

(טז) והתנשמת - קלב"א שורי"ץ [עטלף]:

יז וְהַקָּאָ֥ת וְאֶֽת־הָרָחָ֖מָה וְאֶת־הַשָּׁלָֽךְ׃

(יז) שלך - השולה דגים מן הים: 

יח וְהַ֣חֲסִידָ֔ה וְהָֽאֲנָפָ֖ה לְמִינָ֑הּ וְהַדּֽוּכִיפַ֖ת וְהָֽעֲטַלֵּֽף׃

(יח) דוכיפת - הוא תרנגול הבר. ובלע"ז הרופ"א [דוכיפת]. וכרבלתו כפולה:

יט וְכֹל֙ שֶׁ֣רֶץ הָע֔וֹף טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶ֑ם לֹ֖א יֵֽאָכֵֽלוּ׃

(יט) שרץ העוף - הם הנמוכים הרוחשים על הארץ. כגון זבובין וצרעים וחגבים טמאים, הם קרויים שרץ:

[רמב"ם ספר המצוות מל"ת קע"ה]

כ כָּל־ע֥וֹף טָה֖וֹר תֹּאכֵֽלוּ׃

(כ) כל עוף טהור תאכלו - ולא את הטמא. בא ליתן עשה על לא תעשה. וכן בבהמה, "אותה תאכלו", (לעיל פסוק ו) ולא בהמה טמאה. לאו הבא מכלל עשה, עשה, לעבור עליהם בעשה ולא תעשה:

כא לֹ֣א תֹֽאכְל֣וּ כָל־נְ֠בֵלָה לַגֵּ֨ר אֲשֶׁר־בִּשְׁעָרֶ֜יךָ תִּתְּנֶ֣נָּה וַֽאֲכָלָ֗הּ א֤וֹ מָכֹר֙ לְנָכְרִ֔י^[2] כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּֽחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃ {פ}

(כא) לגר אשר בשעריך - גר תושב שקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה ואוכל נבלות:

כי עם קדוש אתה לה' - קדש את עצמך במותר לך. דברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור, אל תתירם בפניהם:

ולא תבשל גדי - שלוש פעמים. פרט לחיה ולעופות ולבהמה טמאה:

[לעיין] [חולין קיג א] [רמב"ם ספר המצוות מל"ת ק"פ]